בנות, בנות, בנות - כמה נקודות חשובות

1. ג'מיימה קירק

ה-בחורה בסדרה הזאת. למרות שאליסון ויליאמס (מרני) יפיפיה, זושיה מאמט (שושנה) קורעת ולנה דנהם היא הלב, הפנים והנשמה של הסדרה, כולם נופלים בסוף ברשת של קירק, ודי בצדק. מה שלא ידעתי עליה, וכמו תמיד חברתי ליאת גילתה לי - זה שג'מימה היא בת דודה של אליס דלאל (ת'כלס דומות!) , ושתיהן הנכדות של ג'ק דלאל, מליארדר בריטי, יהודי ממוצא עירקי, שהקים ועל שמו נקרא מרכז סוזן דלאל בנווה צדק. סבתא של ג'מיימה היא בכלל ישראלית, מה שהופך אותה ליהודייה כשרה! אגב, לאבא של אליס קוראים גיא וכמו שליאת כתבה לי - לטס פייס איט, מדובר בגיא דלאל! אבא של ג'מיימה לא פחות מגניב - סיימון קירק, המתופף של להקת "בד קומפני". חוץ מזה, רק היום גיליתי שג'סה רק בת 27 אבל כבר בהיריון שני (!) ויש לה כבר בת אחת מקסימה בשם רפאלה. 

2. אדם דרייבר
אדם משחק בסדרה את אדם, פארודיה על היפסטר מברוקלין שהוא חצי-נגר חצי-שחקן לעיתים מועסק במשהו אבל רוב הזמן לא. אני די מפגרת בפרקים אבל הבנתי שהוא (ספוילר! בשורה הבאה!) 

* הולך ונהיה חמוד יותר עם הזמן ובפרק האחרון אפילו די מתוק* 

אני לגמרי מבינה מה האנה רואה בו (ולא רק כשהוא בתוך פח זבל) 

חבל רק שהוא מתעקש להשאיר את השיער המוזר הזה על הסנטר שלו... 

3. הערצה פזיזה 

בניו יורק מגזין החליטו להכין בובות נייר בשביל הגרופיז והגרופיות של הסדרה. אהבתי שלמרני עשו דיסק קטן של רובין (הן שומעות ביחד את השיר שלה בסוף הפרק השני או השלישי אם אני לא טועה), לג'סה בדיקת היריון ולשושנה שקית של דילנ'ס קנדי בר. והחלק הכי טוב? ליד כולן יש אייפון ופחמימה :) 

ביוש אלקסה, היוש דל ריי

אז המאלברי דל ריי הושק החודש 

האמת היא שאני ממש מאוכזבת מהקלות הבלתי נסבלת שבנות מקבלות היום תיקים על שמן. פעם היית צריכה להיות מינימום נסיכה, אשת נשיא או מינימום אייקון תרבות בשביל לקבל תיק על שמך. והיום? יוק. מילא אלקסה, נו, אפשר עוד איכשהו לקבל. אבל לנה דל ריי?! סירייסלי? מה היא עשתה בחיים חוץ מלהיות זמרת בשקל וחצי עם ביוגרפיה ממוצאת, לקבל ביקורות מזוויעות על האלבום היחיד שלה ולתת הופעה בסטרדיי נייט לייב שקטפה את תואר "ההופעה הכי גרועה בהיסטוריה של התוכנית" בהליכה? יש לי רק משהו אחד להגיד לה: תמותי לנה, תמותי!! 

ואתם יודעים מה עוד יותר מעצבן, נכון? אני יותר אוהבת את הדל ריי מאשר את האלקסה. באסוש 

מלכת הלבבות

בראשית, הייתה השמלה המקסימה הזאת של פיו פיו, עם חיתוך בצורת לב בגב.

אז כן, מדדתי את השמלה הזאת כמה פעמים, ולמרות שהיא מעוצבת בצורה מתחשבת (הלב ממוקם בצורה כזאת שאפשר ללבוש חזייה בלי שהיא תציץ), היא ממש לא החמיאה לי. אולי זה משהו בצורה של המחשוף, הכתפיות, או העובדה שקuהמותניים שלה לא כל כך ישר. בתמונה הזאת אפשר לראות שקו התפר שמחבר את החצאית לחלק העליון לא בדיוק ישר, אלא  משולש כזה, רואים? בקיצור, את זה לא אהבתי. 

אני לא יודעת מתי בדיוק מור באואר יצרה את השמלה, אבל השבוע נתקלתי באחד השיטוטים שלי באתר של המעצבת האמריקאית אלכסנדרה גרקו  (alexandra grecco) ו... הפתעה! גם לה יש שמלה כזאת בדיוק עם לב בגב. בגרסה שלה הלב קצת יותר מכובד... 

ובכן, השמלה הזאת הרבה יותר ידידותית למשתמשת בעייני. קודם כל, היא עשויה מכותנה, הבד הכי נוח בעולם. שנית,  במקום מחשוף יש לה פרונט אלגנטי, הגזרה הרבה יותר ישרה, ואפילו יש לה כיסים! התוספת שהופכת כל שמלה למושלמת. 

ואפרופו, גם בטופשופ מציעים גרסה (לא רעה בכלל) של השמלה הזאת - בצבע לבן עם רוכסן ועוד חיתוך מעניין בגב. 55 פאונד והיא שלכם. 

אז עכשיו נשאלת השאלה -מי מלכת הלבבות? מי באמת המציא את השמלה עם הלב ועוד כמה כאלה יש? 

הפעם הראשונה, ותקנו אותי אם אני טועה, שאני ראיתי שמלה עם חיתוך בצורת לב, היה אצל לואלה, שהציגה את השמלה בספטמבר 2009 בשבוע האופנה. אבל שם הלבבות היו מקדימה ולא מאחורה... 

איזו שמלה הכי אהבתם? 

דברים שאפילו פנינה יודעת

לא מזמן נסעתי לניו יורק, ובהמלצתה של חברתי אנינת הטעם ש', נכנסתי לחנות הקוסמטיקה lush בסוהו. קודם כל, זאת אחת החנויות היפות שראיתי. הסבונים מעוצבים בצורות ממתקים מגרים, הריח מדהים, האריזות קורצות וכל המוכרים כל כך נחמדים!! אהבתי את העובדה שגם באתר האינטרנט של החברה וגם על המוצרים עצמם - כל הרכיבים מפורטים בצורה ברורה וידידותית למשתמש/ת. מדובר במוצרים חברותיים לגוף ולכדור הארץ, שלא מכילים דטרגנטים אלימים, חומרים משמרים, שאריות נפט או השד יודע מה - להיפך. כל המוצרים עשויים מרכיבים טבעיים, ומה שעוד מצא חן בעיני, הוא שעל כל מוצר יש מדבקה עם ציור של האיש שהכין אותו, שם ותאריך. איזו התחשבות!

המדבקה שיש בתחתית המוצרים

קניתי משם קרם לחות לגוף בריח ווניל, וגם מוצר שהוא פילינג לשפתיים, שמשאיר אותן רכות ולא סדוקות. נשמע מושלם? אז זהו, שממש לא! בשיא התלהבותי, חזרתי לארץ וסיפרתי לחברות שלי על החנות המופלאה, ואז אחת מהן זרקה - 'אה, "לאש", הם אנטישמיים, אסור לקנות מהם'. כמובן שאחר כך, כל מי שדיברתי איתו התפלא שלא ידעתי, וטען שזאת, כאילו, עובדה ממש ממש ידועה. אז תסלחו לי באמת שאני לא גולשת כל יום לאתר "אנטישמים דוט קום" בשביל לבדוק מי שונא אותנו, (יש הרבה, יו נואו), אבל באמת ניסיתי לבדוק אם הטענות נכונות. אז זהו, שהן כן. מדובר בחברה שלא מוכנה לפתוח סניפים בארץ כי היא מתנגדת לכיבוש ומנהליה קוראים להחרים את ישראל. זה ממש לא אומר שהם מעבירים כספים לחמאס, כמו שאתרים מסויימים טוענים, אבל זה עדיין הופך את הסיטואציה ללא נעימה. בכל מקרה, עכשיו אני מרגישה רע שקניתי שם קרם גוף ב-26 דולר ואני מאוד אשתדל לא ליהנות מהמוצרים שלהם. למרות שזה קשה. נו טוב, בפעם הבאה אני אלך עוד מאה מטר לחנות סבון של פעם. אה, סליחה, עכשיו הם קוראים לעצמם רק SABON. אבל אני חייבת לציין שהיא גם הייתה מפוצצת אנשים, ומלא יפניות. סחתיין עליהם. אבל אני בכלל נגד לערב קוסמטיקה ופוליטיקה, זה לא הולך טוב ביחד. אפילו פנינה רוזנבלום יודעת את זה.

המוצרים החתיכים

נ.ב - חוץ מהמוצרים האלה, פשטתי גם על החנות של origins. מואהאהא. קניתי את הקרם הזה, שסיקרן אותי, ומסיכה מטהרת שמוציאה את כל "הדברים" ש"תקועים שם". כלומר, בתוך האפידרמיס (אגב, זה התיאור שכתוב על האריזה. לא אני המצאתי! חמוד, לא?) . בינתיים עוד לא התחלתי להשתמש בקרם אבל ניסיתי את המסיכה והיא ממש, אבל ממש מהממת.

כששמים אותה אפשר להרגיש אותה פועלת, וברגע שמסירים אותה - יש הרגשה שהעור נושם, וגם הנקבוביות מצטמצמות בצורה משמעותית. בקיצור, אם יש לכם עור שמן, כמו שלי , יש מצב שתאהבו אותה מאוד. (אגב, את המוצרים של origins אפשר לקנות גם דרך StrawberryNET.com. אמנם לא ראיתי שיש להם את המסיכה הזאת במלאי, אבל שווה לבדוק מדי פעם אם יש, או לנסות מוצרים אחרים של החברה - הכל אמור להיות מעולה).

המשתנמכות

יש הרבה אנשים שאני מכירה, שמשנה לשנה רק נראים טוב יותר ויותר (ואולי זה גם בגלל שאני לומדת לאהוב אותם יותר ויותר), אבל יש גם כאלה שאצלן מתרחש התהליך ההפוך. אני קוראת להן "המשתנמכות", שזה בדיוק ההיפך מ"משתדרגות". קייטי פרי היא אחת מהן. אני לא יכולה לשים את האצבע על הנקודה המדוייקת שבה היא התחרפנה, אבל מאיוונט לאיוונט היא נראית פחות כמו בת אנוש ויותר כמו ברבי פסיכית:

שזה עצוב, כי אני זוכרת שפעם היא הייתה ממש חמודה, באופן זואי-דשנלי שכזה. זוכרים?

עוד משתנמכת היא לייטון מיסטר. אני לא יודעת מה עובר על השיער שלה בעונה החדשה, אבל היא נראית פשוט רע! אולי בגלל שהדמות שלה בהיריון עשו לה גם תסביכים הורמונליים? מה זה זה?

לעומת השיער המ-ו-ש-ל-ם שהיה לה בעונות הראשונות:

לא, משהו רע עובר שם...

כמובן, כל זה לא תקף לגבי אהבתי הנצחית קים קרדשיאן, שבתחילת הדרך נראתה כמו מגישת חדשות מאל-ג'זירה:

דרך אגב, האבחנה של מ', האוטוריטה העליונה לענייני שיפוץ פנים היא חד משמעית - הייתה פה השתלה של עצמות לחיים.

PRADA Candy

השטן מצייץ בטוויטר

לידיעת הגולשת לורן וייסברגר (כן, אני יודעת שאת קוראת נאמנה של שיקסע): "פייג' סיקס" פרסם ידיעה מאוד משעשעת השבוע על חשבון טוויטר אנונימי בשם @conadelevator שכל הווייתו היא, ובכן, לצוטט לשיחות במעלית של בניין קונדה נסט בטיימס סקוור בניו יורק (אותו בניין בו שוכנת מערכת "ווג", בקומה ה-12) ולשגר אותן לאוויר. הקטע הפסיכי הוא שהחשבון צבר יותר מ-65,000 עוקבים, שבאופן מביך, זה יותר ממספר העוקבים שיש לחשבונות הטוויטר של חלק מהמגזינים בהוצאה. בעקבות הפרסום בניו יורק פוסט, החשבון צבר תאוצה היסטרית, ונסגר השבוע בהודעה ששיגר בעל/ת החשבון: "זה נהיה ממש מטורף. אוהב/ת את העבודה שלי. עדיף להפסיק. סורי". בזמן הקצר שבו הוא פעל, היו שם כמה ציוצים (או שמא יש לומר, ציתותים) הורסים, בין היתר של אנה ווינטור בכבודה ובעצמה. הנה כמה מפילים:

- נערה מחזיקה בראוניז בביישנות במעלית. קולגה אומר לה: "אני לא שופט אותך".

- מתמחה ואנה ווינטור במעלית עמוסה. מתמחה: ידה ידה ידה, הדוכס והדוכסית מווינדזור. א.וו: קיימברידג'. הדוכס והדוכסית מקיימברידג'. מתמחה: אני מצטערת.

- אישה בטלפון: "אני מצטערת שאתה בבית חולים. אני ממש צריכה את התמונות".

- בחורה #1: אני מתה על השרשרת הזאת, ראיתי אותה בבננה ריפבליק בשבוע שעבר וכמעט קניתי אותה גם. בחורה #2: זה גוצ'י.

- בחורה #1: נו, איך היא הייתה? בחורה #2: מהממת. אבל גבוהה מדי.