כפרה עליכם

אני מאוד אוהבת את יום כיפור. מאוד. סוף סוף יום שיש בו שקט אמיתי ולאף אחד אין לגיטימציה להטריד אותך בשום נושא. לא סמסים, לא מיילים, לא משפחה, לא עבודה, כלום. כולם פשוט מניחים לך. אתה יכול להיות מונח בשלווה. אני מאוד נהנית מהמצב הזה, (שלא לדבר על חבר שלי, שבימים כתיקונים מכנה את עצמו מיזנתרופ, אז יום שבו שאף אחד לא מדבר איתו בשבילו הוא יום חג של ממש).

אז אחרי שעברתי על כל ההמלצות המצוינות של ערוץ 8, ערכתי ווינדו שופינג הגון בנט-א פורטר ושמתי לעצמי בוויש ליסט את כל הפרטים שאני פשוט חייבת לקנות לעצמי בשנייה בה אוליגרך ממוסקווה יאמץ אותי וימנה אותי לתפקיד בתו החורגת. כשסיימתי, עשיתי את אותו הדבר גם בקולט, ולסיום בדה אאוטנט, למקרה שתוכנית האוליגרך לא תצא לפועל ואצטרך להסתפק במארק ג'ייקובס מלפני שתי עונות.

פלאן A: אבא אוליגרך
מגפוני קלואה, שמלת צמר ונעלי סירה של מיו מיו:

פלאן B: ויזה מדממת
נעליים של סטלה מקרטני (86 פאונד, אבל רק אם את מידה 35, כי זה מה שנשאר), שמלה של K קארל לגרפלד (68 פאונד) וחצאית של See by Chloe (כולה 70 פאונד). נכון שבפאונדים הכל נשמע כל כך זול? מה זה?! זה פשע לא לקנות באתר הזה את הכל.

אבל די עם הקניות. יש לי את פראג מאחוריי ולונדון לפניי. איפוק איט איז.
אז ראיתי גם הפמליה, מד מן, הורדתי את בוורלי וגוסיפ (אבל אותם אני שומרת לאחרי לונדון אז בבקשה אל תהרסו), קראתי את הספר האחרון של אתגר קרת (נחמד) וצפיתי שוב בפרקים נבחרים מתוך העונה השנייה של דה הילס. סתם, כי פתאום הרהרתי איך היידי נראתה לפני כל הניתוחים (לא משהו). אבל הסיבה שבגללה התיישבתי לכתוב את הפוסט הזה היא בכלל כי רציתי להמליץ לכם על סרט ממש חמוד שראינו בשם The Joneses. הוא די כיפי ואין לי מושג למה הוא לא הצליח ויצא ישר לדי.וי.די. הסרט בכיכובם של דמי מור ודיוויד דוכובני (סקסי!) והוא מספר על בני משפחה, שרק מעמידים פנים שהם משפחה, אבל בעצם הם ארבעה סוכני מכירות ממולחים שעוברים מעיר לעיר, ומציגים את עצמם כל פעם כמשפחה מוצלחת עם סטייל הורס כדי לגרום לאנשים מסביבם לרצות את כל הדברים שלהם יש ולקנות גם- מוצרים שהם כמובן גוזרים עליהם קופון. אהבתי את הרעיון כי זה משהו שכולנו בעצם עושים בחיים, בין אם אנחנו מודעים אליו ובין אם לא.

אז זהו, אני אהבתי מאוד. כדאי לכם לראות את הסרט, ואם לא, אז לפחות את הטריילר: