השטן מצייץ בטוויטר

לידיעת הגולשת לורן וייסברגר (כן, אני יודעת שאת קוראת נאמנה של שיקסע): "פייג' סיקס" פרסם ידיעה מאוד משעשעת השבוע על חשבון טוויטר אנונימי בשם @conadelevator שכל הווייתו היא, ובכן, לצוטט לשיחות במעלית של בניין קונדה נסט בטיימס סקוור בניו יורק (אותו בניין בו שוכנת מערכת "ווג", בקומה ה-12) ולשגר אותן לאוויר. הקטע הפסיכי הוא שהחשבון צבר יותר מ-65,000 עוקבים, שבאופן מביך, זה יותר ממספר העוקבים שיש לחשבונות הטוויטר של חלק מהמגזינים בהוצאה. בעקבות הפרסום בניו יורק פוסט, החשבון צבר תאוצה היסטרית, ונסגר השבוע בהודעה ששיגר בעל/ת החשבון: "זה נהיה ממש מטורף. אוהב/ת את העבודה שלי. עדיף להפסיק. סורי". בזמן הקצר שבו הוא פעל, היו שם כמה ציוצים (או שמא יש לומר, ציתותים) הורסים, בין היתר של אנה ווינטור בכבודה ובעצמה. הנה כמה מפילים:

- נערה מחזיקה בראוניז בביישנות במעלית. קולגה אומר לה: "אני לא שופט אותך".

- מתמחה ואנה ווינטור במעלית עמוסה. מתמחה: ידה ידה ידה, הדוכס והדוכסית מווינדזור. א.וו: קיימברידג'. הדוכס והדוכסית מקיימברידג'. מתמחה: אני מצטערת.

- אישה בטלפון: "אני מצטערת שאתה בבית חולים. אני ממש צריכה את התמונות".

- בחורה #1: אני מתה על השרשרת הזאת, ראיתי אותה בבננה ריפבליק בשבוע שעבר וכמעט קניתי אותה גם. בחורה #2: זה גוצ'י.

- בחורה #1: נו, איך היא הייתה? בחורה #2: מהממת. אבל גבוהה מדי.

המירוץ לדירה התחיל

כבר שלוש שנים המיזנתרופ ואני גרים לנו בדירה חמודה על דיזנגוף, וכבר שלוש שנים, לקראת יולי, אנחנו אומרים שהשנה נעבור דירה. סיבות לעזוב לא חסרות: למרות שהדירה עורפית, דיזנגוף הוא רחוב די רועש, הנוף חזיתי לשכנים ובחופש הגדול אי אפשר ממש לישון, כי הבניין שלידינו הוא מה שנקרא "בניין סוויטות לתקופות קצרות", מה שפועל אומר -מקום מרבץ לקבוצות של תיירים קטינים מספרד, שכל לילה בין שתיים עשר לחמש לפנות בוקר, יוצאים למרפסת עם גיטרה (לעזאזל, תמיד יש להם גיטרה!) ושרים את כל להיטיו של אנריקה אגלסיאס בזיופים איומים. אבל כל שנה, אנחנו תמיד מתחילים לחפש, נבהלים ממה שאנחנו רואים, ואז מתחיל שלב התירוצים: בעצם הדירה מאוד חמודה, וגדולה, ואם סוגרים את כל החלונות וישנים עם אטמי אוזניים לא שומעים את הספרדים כל כך חזק, ובכלל - רק ההעברה תעלה לנו יותר ממה שבעל הבית זומם להוסיף לשכירות. אז די, מספיק. הפעם זה קורה באמת. כבר הודענו לבעל הדירה שאנחנו עוזבים ובחודש הבא, אינשאללה, אני כבר אכתוב לכם פוסטים מהשולחן במרפסת (כי החלטתי שתהיה לנו מרפסת). עוד משהו שאני מקווה שיקרה - הוא שבדירה החדשה תהיה לנו ספרייה ענקית לכל הספרים והדיסקים, והכי בא לי - שתהיה פינת תקליטים, שזאת האובססיה הנוכחית שלי:

חוץ מזה, רציתי לשתף אתכם בכמה אתרים שאני מבקרת בהם לאחרונה: הראשון הוא האתר של מוניקה רוז, שבימים כתיקונים מככבת בתור הסטייליסטית האישית של האחיות קרדשיאן שהן, כידוע, הגירל-קראש שלי כרגע (במיוחד קלואי! הכי קטנה, אבל הכי צעקנית ושמנמנה. לאב הר!). מוניקה, פרחולה לוס אנג'לסית חביבה, מציגה בבלוג גם את האאוטפיטים שלה, גם את של האחיות, וגם כל מיני תמונות יפות שהיא אוספת, והיא גם מעדכנת כמעט כל יום, אז ממש נחמד להכנס אליה. זאת מוניקה, נראית כמו קרדשיאנית אובדת בעצמה:

לבלוג for me, for you , הייתי נכנסת המון בעבודה הקודמת שלי. לא יודעת למה, אולי בגלל שקצת סבלתי שם ובבלוג הזה יש משהו מאוד מנחם. בעלת הבלוג היא היפסטרית ניו יורקית שעושה תכשיטים לא כל כך מכוערים מבד, אבל מצלמת ממש ממש יפה, במיוחד את כל הפחמימות שהיא אכלה בסוף השבוע ואת החתול החמוד שלה. מאוד חמים ומנחם, מאוד. לא נכנסתי לבלוג הזה כמה חודשים, כי הוא לא היה שמור בפייבוריטים של המחשב בבית, ובעבודה החדשה ממש אין לי זמן לעבור על בלוגים (כי בכל רגע פנוי אני צריכה לעבור על פרז ולדאגו שמא בלייק לייבלי הסתומה צילמה עוד תמונות עירום של עצמה). בקיצור, היום נכנסתי אליה שוב וגיליתי שהיא והבויפרנד שלה כבר לא גרים בניו יורק, אבל התמונות שלה עדיין מאוד חמימות, והחתול עדיין חמוד.

ובזמן שחיפשתי את הבלוג שלה, הגעתי לטאמבלר עם שם מאוד דומה - from me to you וזה טאמבלר מקסים, מקסים, מקסים, עם תמונות שקצת זזות - כמו בהארי פוטר! - אין לי מושג איך היא עושה את זה. בקיצור, טאמבלר ששווה ביקור.

כן, היא יודעת על מי לשים את הפוקוס...
זהו, שיהיה לכולנו שבוע קל ומקסים, עם מציאות נדל"ן איכותיות, אמן.

עדכון חם: בעל הדירה התקשר והודיע שאחרי שנעזוב, הוא מתכנן להשכיר את הדירה לתיירים. בקרוב הוא יבוא עם צלם לעשות פוטושוט לדירה. העזיבה נראית מוחשית מתמיד.

וולנטיין שמח!!

כשהייתי קטנה, הייתה לי אימפריית ברביות. ואני לא צוחקת ולא מגזימה, זאת הייתה באמת אימפריה. היה לי בית ברביות (עם מעלית!), ובית נופש בצורת בונגלו, ומכונית (של הביוקר), ובריכה (שאפשר היה למלא אותה עם בועות סבון), ועוד בובות מכל הסוגים: ברבי, סקיפר, החברה של סקיפר, ברבי בהיריון (שיש לה בטן מסתובבת ויוצא ממנה תינוק), ואפילו קן אחד שאפשר היה להפוך את השיער שלו מחום לבלונדיני אם מעבירים לו קוביית קרח על הראש. וזה עוד בלי לדבר על כל הבגדים ונעלי העקב הקטנות שאיכשהו תמיד היו מוצאות את דרכן למזון של האחיות שלי.
בקיצור, זה באמת היה משהו מיוחד. עד היום אני כועסת על אימא שלי שפשוט נתנה לי להיפטר מהכל ביום גחמתי אחד. אני לא מבינה איך היא לא ניסתה בכלל לעצור בעדי ולתת לכל האוצר הזה ללכת? אני אומרת לכם, כל החירות הזאת שנותנים לילדים היא טעות. אבל עזבו אותי, אני נסחפת.
הסיבה שאני כותבת את כל זה היא כי ברבי וקן, כך מסתבר, נפרדו לפני כמה שנים! (ליתר דיוק: בוולנטיינ'ס 2004. הם החליטו שהם רוצים לבלות קצת זמן בנפרד). ועכשיו, לכבוד הוולנטיינ'ס (ולכבוד זה שקן חזר להיות סלב אחרי צעצוע של סיפור 3), החליטו במטאל לקאמבק אותם! זאת אומרת, אם אתם תרצו. לצורך העניין הוקם האתר הזה שבו תוכלו להצביע האם השניים צריכים לאחד את מי החמצן שלהם או לא.


אני בשוק לגלות שהרוב בכלל אוהבים את ברבי סינגלית והמחוג אפילו לא הגיע לאמצע!! בושה. בינתיים ברבי מפבלשת סטטוסים קורעי לב בפייס, אל תשאלו. והכי נחמד שגם מאפיית מגנוליה בניו יורק ימכרו קאפקייקס במהדורה מוגבלת שקן הקדיש לברבי. חמוד.


ולכבוד הוולנטיין אני גם רוצה לברך את חברתי המהממת ש', שבטח נמצאת עכשיו בניו יורק. יו נואו וואט. וזהו. עכשיו אני טסה לראות את ההופעה של גאגא מהגראמי אתמול. חג אהבה שמח! 3>

יאללה בנות

אני לא יודעת מה אתכם, אבל אני מאוד אוהבת דברים עם קונספט. ברורים, נקיים, מסודרים, שמתמקדים במה שהם אמורים לעשות (וגם עושים אותו טוב) ולא מתפזרים לכל מיני שטויות מסביב. (בגלל זה אני גם אוהבת מקומות שמוכרים רק דבר אחד - כמו בית קפה של קאפקייקים, או בר יין, או את החנות המטופשת הזאת בשינקין שמוכרת רק בובות ומוצרים עם הכבשה של פנינה טורנה). אז בלי הקדמות נוספות, קבלו את הרכב הבנות "Girl Crisis", שהוא הרכב עם חתיכת קונספט. אני לא אומרת שהוא לא מתחכם, בגלל שהוא כן, אבל אי אפשר לבוא אליהן בטענות שהן לא חשבו על כל הפרטים.

אז ככה, מדובר בהרכב (אולי יותר נכון להגיד סופר גרופ?) שהוא 100% נשי. הוא מורכב מבנות שכבר שרות בהרכבי אינדי (אני הכרתי את הזמרת של chairlift ואת הבנות של au revoir simone) וכולן מברוקלין. הן שרות אך ורק קאברים, ואף פעם לא יותר משלוש דקות. בנוסף, אין להן מה למכור והפעילות שלהן מתקיימת אך ורק באינטרנט.
גם לקליפים יש חוקים משלהם - הם תמיד יהיו מצולמים במצלמת 8 מ"מ ותמיד מצולמים בסלון של אליזבת הרפר, אחת הבנות (ששרה בהרכב class actress). אבל רגע, יש עוד. קונספט!
אז ככה, הבנות מתחייבות לשחרר קליפים חדשים פעמיים בשנה (הן טוענות שזה יהיה פרוייקט ארוך טווח). בחורף הן מבצעות רק שירים של גברים, ובקיץ רק שירים של נשים. והכלל האחרון: לסשנים שלהם אסור להכניס מבקרים, עיתונאים או בנים. אני יודעת שזה נשמע OCD בטירוף אבל אני מתה על זה! אה, הן גם שרות לא רע.

עדכוני שיקסע, הקריאה על אחריותכם בלבד

בזמן האחרון אני מרגישה כמו ליאונרדו די קפריו בחלון פנורמי. ברצינות. ככה זה כשאתם חוזרים הביתה אחרי כל כך הרבה שעות עבודה וכל מה שמתחשק לכם לעשות זה לבהות קצת במשהו ואז לישון. זוכרים את זה שכשהייתם ילדים והייתם משחקים הרבה זמן בטטריס למשל, הייתם חולמים אחר כך שאתם משחקים טטריס? זה מה שקורה לי! אני חולמת על עצמי עובדת! נכון שזה עצוב? מזל שבשבועות האחרונים השכלתי, טרם הירדמות טוטאלית, לראות פרקים של תוכנית המופת "משפחת קרדשיאן" (הערה לערוץ אי: חוסר העקביות שלכם בשיבוץ פשוט מזעזע! מה הבעיה לשמור על רצף שידורים של פרק כל יום בשעה אחת עשרה וחצי?!) ואז בלילות ממש טובים אני חולמת על קים, קורטני וקלואי (ולפעמים גם על קנדל, למה לכולם שם יש כל כך הרבה קו"פים בשם?) ורק פעם ב... עדיין מתפלק לי חלום על עבודה במשרד.

נו, אבל גם בימים בהם השגרה חונקת וכל מה שבא לי לעשות זה לחוש את עצמי קים K, לארוז את השומנים ולהתחפף מפה, יש עוד כמה דברים שבכל זאת מזעזעים את עולמי. בתור התחלה- Glee. זאת רק אני שהעונה החדשה פשוט ממכרת ומעולה ברמות אחרות? באחד הפרקים האחרונים היה לי וויכוח עם המיזנתרופ (הוא לא צופה, חס וחלילה, הוא רק עובר כשהטלוויזיה דלוקה) האם את המאמנת ביסט מגלם גבר או אישה. הוא חשב שזה גבר (יעני, מקרה גברת זעפני) ואני אמרתי שאין מצב. מי צדק? ברור שאני (אני אומרת לכם, הלוואי והייתי יכולה להתפרנס מהתערבויות עם אנשים). אז בדוק, זאת אישה. קוראים לה דוט ג'ונס והיא אפילה נאה עם שיער ארוך, לא?


כמובן שהיא עדיין לא מאפילה על דמות המשנה החביבה עליי בכל הזמנים - דורוטה



חוץ מזה, התחלתי ללכת בימי שישי בבוקר למשהו שנקרא צ'י-קונג. אני ממליצה לכם להכנס ללינק לויקיפדיה לראות במה מדובר, אבל בגדול זה שיעור של שעה וחצי שבו אמורים לעבוד על הנשימה ולעשות כל מיני תנועות ומתיחות שאמורות להזרים אנרגיה לגוף, לגרום להרגשה טובה יותר ועל הדרך גם להגביר את המטבוליזם או משהו. מה שנחמד הוא שהתנועות מאוד רגועות, יש הרבה התמקדות במחשבה ותמיד מסיימים את השיעור במדיטציה.
עכשיו, אני חייבת להגיד שבאתי עם גישה מאוד חיובית ופתוחה לשיעור הזה. אפילו שזה ביום שישי, אפילו שזה בשמונה בבוקר, אפילו שזה בכרם התימנים (דווקא מקום נחמד) ואפילו שביקשו לא לאכול או לשתות קפה לפני (אבל את זה אני עושה בכל זאת. שיישאר בינינו). בסך הכל אני כן מרגישה טוב יותר אחרי השיעורים האלה, אבל לפעמים אני מוצאת את עצמי במצב שבו המדריכה מבקשת "להוריד שני ערוצים של אנרגיה ממרכז היקום" ואני לא מרגישה שום דבר כזה, שלא לומר מצליחה בכלל לדמיין משהו כזה, ואז זה ממש מתסכל. חוץ מזה, שעכשיו היא רוצה להעביר את השיעור ליום שישי בשעה 12 בצהריים וזה ממש מבאס! מתי אני אמורה לשבת לשתות קפה? בקיצור, עוד לא החלטתי ממש אם להמשיך או לזנוח. בעיקר, וזאת האמת, פשוט כי לא נעים לי מהמדריכה. אוף, למה אני לא יכולה לעשות פשוט פילאטיס כמו כל תל אביבית מצויה?

לסיכום, עוד שתי כותרות מרעישות: עשיתי החלקה בשיער ושדרגתי לבלקברי! מואהאהאה. עכשיו כשהשיער שלי מקלות אני הכי נראית בעיני עצמי כמו וונאבי קים מצויה ;)

ונ.ב - הכי לא יכלתי להתעלם משער הרווקה הנואשת שלה ב'פיפל' - "חשבתי שאהיה נשואה עד עכשיו". הכי פרחה מכמירת לב... זה גרם לי לרחם עליה לשנייה, ואז נזכרתי כמה כסף יש לה וזה עבר.

החלפות

אחותי הגדולה היא, בגדול, אישה מאוד חכמה. אבל למרות שהיא עובדת בתור אנליסטית נראה לי שבחשבון פשוט היא לא משהו. כשהייתי אצלה בלונדון עשינו החלפות: אני נתתי לה קרדיגן של זארה והיא בתמורה נתנה לי מוקסינים של BALLY.

וזה לא שהיא לא יכולה להרשות לעצמה לקנות קרדיגן בזארה, כן? אפילו הלכתי איתה לחנות הגדולה שלהם באקספורד סטריט אבל היא לא מצאה שם שום דבר שמצא חן בעיניה. בעקשנות ראויה להערכה היא החליטה שהיא רוצה רק את הקרדיגן שלי.
מצד שני, אולי אני לא נותנת לה מספיק קרדיט. אני ממש אהבתי את הקרדיגן שלי (הוא מאוד חמוד ופרקטי. וגם הכי התלהבתי מעצמי אחרי שראיתי שגם לקיארה יש אחד כזה) ועם המוקסינים מצד שני... לא יודעת. הם נראו ממש מתאימים כשהלכתי איתם בלונדון אבל פה בארץ אני אף פעם לא מוצאת את הזמן הראוי ללכת איתם. מה אתם חושבים?

זה הקרדיגן האבוד:

שקיעה

החדשות הרעות: התמונה הזאת צולמה מהמשרד ולא מן המקום בו ראוי לצלם שקיעות. נניח, מהים.

החדשות הטובות: היא עדיין מהממת.

נמצא: טראש ברמות אחרות

בזמן האחרון לי ולמיזנתרופ יש תחביב חדש. אני מזהירה מראש: זה קצת קינקי, זה סוטה, זה לא מיועד לבעלי לב חלש. אוקיי, מוכנים? הנה זה בא: התמכרנו לגליצ'ים באתר וואן. תקשיבו, מעולם לא גלשתי באתר רכילות יותר עילג, טראשי - וכפועל יוצא מכך - מצחיק כמו האתר הזה. כן, אני יודעת שאני לא הראשונה שמגלה את הקומיות שבעולם הכדורגל, ושאפילו עשו על זה טלנובלה יומית (ויש היגידו מצחיקה), אבל זה כל כך הזוי, אני פשוט חייבת לחלוק.

ראיה מס' 1: כדורגלנים, כך למדתי, לא כורעים ברך (חס וחלילה) כשהם מציעים נישואים. הם יורדים על ארבע.


ראייה מס' 2: הגהה לשונית זה אוברייטד:


ראייה מס' 3: התלהמות ובריונות הם סחורה טובה



ראייה מס' 4: התחנפות לקודקודים וגם דוגמניות קניונים?! שילוב מנצח




ראייה מס' 5: סטייל


ראייה מס' 6: טוקבקטיסטים אינטיליגנטים הם הלחם והחמאה של כל אתר


תודו שזה ראש אחר ;)

חזרתי

פיזית אני במשרד עכשיו אבל הראש עדיין ממש, אבל ממש לא כאן.

כפרה עליכם

אני מאוד אוהבת את יום כיפור. מאוד. סוף סוף יום שיש בו שקט אמיתי ולאף אחד אין לגיטימציה להטריד אותך בשום נושא. לא סמסים, לא מיילים, לא משפחה, לא עבודה, כלום. כולם פשוט מניחים לך. אתה יכול להיות מונח בשלווה. אני מאוד נהנית מהמצב הזה, (שלא לדבר על חבר שלי, שבימים כתיקונים מכנה את עצמו מיזנתרופ, אז יום שבו שאף אחד לא מדבר איתו בשבילו הוא יום חג של ממש).

אז אחרי שעברתי על כל ההמלצות המצוינות של ערוץ 8, ערכתי ווינדו שופינג הגון בנט-א פורטר ושמתי לעצמי בוויש ליסט את כל הפרטים שאני פשוט חייבת לקנות לעצמי בשנייה בה אוליגרך ממוסקווה יאמץ אותי וימנה אותי לתפקיד בתו החורגת. כשסיימתי, עשיתי את אותו הדבר גם בקולט, ולסיום בדה אאוטנט, למקרה שתוכנית האוליגרך לא תצא לפועל ואצטרך להסתפק במארק ג'ייקובס מלפני שתי עונות.

פלאן A: אבא אוליגרך
מגפוני קלואה, שמלת צמר ונעלי סירה של מיו מיו:

פלאן B: ויזה מדממת
נעליים של סטלה מקרטני (86 פאונד, אבל רק אם את מידה 35, כי זה מה שנשאר), שמלה של K קארל לגרפלד (68 פאונד) וחצאית של See by Chloe (כולה 70 פאונד). נכון שבפאונדים הכל נשמע כל כך זול? מה זה?! זה פשע לא לקנות באתר הזה את הכל.

אבל די עם הקניות. יש לי את פראג מאחוריי ולונדון לפניי. איפוק איט איז.
אז ראיתי גם הפמליה, מד מן, הורדתי את בוורלי וגוסיפ (אבל אותם אני שומרת לאחרי לונדון אז בבקשה אל תהרסו), קראתי את הספר האחרון של אתגר קרת (נחמד) וצפיתי שוב בפרקים נבחרים מתוך העונה השנייה של דה הילס. סתם, כי פתאום הרהרתי איך היידי נראתה לפני כל הניתוחים (לא משהו). אבל הסיבה שבגללה התיישבתי לכתוב את הפוסט הזה היא בכלל כי רציתי להמליץ לכם על סרט ממש חמוד שראינו בשם The Joneses. הוא די כיפי ואין לי מושג למה הוא לא הצליח ויצא ישר לדי.וי.די. הסרט בכיכובם של דמי מור ודיוויד דוכובני (סקסי!) והוא מספר על בני משפחה, שרק מעמידים פנים שהם משפחה, אבל בעצם הם ארבעה סוכני מכירות ממולחים שעוברים מעיר לעיר, ומציגים את עצמם כל פעם כמשפחה מוצלחת עם סטייל הורס כדי לגרום לאנשים מסביבם לרצות את כל הדברים שלהם יש ולקנות גם- מוצרים שהם כמובן גוזרים עליהם קופון. אהבתי את הרעיון כי זה משהו שכולנו בעצם עושים בחיים, בין אם אנחנו מודעים אליו ובין אם לא.

אז זהו, אני אהבתי מאוד. כדאי לכם לראות את הסרט, ואם לא, אז לפחות את הטריילר:

אני חושבת שזה עשה לי את השנה

מתוך מוסף החג של ידיעות:

לא, אני לא חושבת שמרים בנימיני בחרה מילים בומבסטיות מדי. גוד נואו שחיי היום יום יכולים להיות לפעמים סבל לא קטן ומאוד מצא חן בעייני הרעיון שמישהו סוף סוף ייתן על כך את הדין ויפצה אותי! אז אלוהים, אם אתה שומע, אני מוכנה לפיצוי שלי עכשיו. תודה, שיקסע.

** ולא שזה לא כיף לרטון, אבל השנה דווקא נפתחה לא רע, טפו טפו טפו. אני טסה עוד שבוע וחצי ללונדון וגם היו לי כמה רכישות חג מוצלחות (תמונות בהמשך). כמובן שזה לא פיצוי על כ-ל הסבל שעבר עליי, אבל נראה לי שזאת התחלה טובה בכיוון ;)

אוף

דווקא אני מחבבת את קייטי פרי. לא רציתי לדעת שיש לה אקנה ושהיא מציירת גבות!!!

מה הלאה? עוד מעט גם תגידו לי ש-TLV מתוסרט

רובין הוד

אין לי מושג איך הגענו לכאלה רזולוציות של איזוטריה, אבל באחת השבתות האחרונות יצאנו לשתות ואיכשהו נקלענו לויכוח סביב השאלה האם די.ג'יי אם היה או לא היה חבר בהרכב קרייזי טאון.
התערבנו על דיסק, וכמובן שאני זכיתי. (סליחה, אני לא אולי לא מבינה כמוהו במוזיקה, אבל אני יודעת ה-כ-ל על האקסים של ניקול ריצ'י). אז כל ההקדמה הזאת הייתה רק בשביל לספר שביום חמישי קיבלתי את המתנה שלי:


זה הדיסק החדש של רובין, שכבר כתבתי עליו. LUV HER!!! אהבתי שגם הדיסק עצמו נראה כמו משהו שעשו בבית:


ולכבוד יום ההולדת שלי, אנחנו טסים בסופ"ש לעוד מקום שקשור בהימורים. לא נוצץ כמו ווגאס, תחשבו יותר בכיוון של עופר מקסימוב - פראג. אני חייבת להגיד שאני בינתיים מאוד נהנית מהאתר של המלון. אז אם יש לכם המלצות (שוות!) - do tell.

שו הדה?

כן, אני יודעת שזאת מדונה ומותר לה הכל, ובכל זאת - התמונה הזאת לא עושה לי נעים.

סלבס אוכלים. והעולם שותק.

זהירות, מנה לא מעובדת של טראש בדרך: האתר celebrities eating dot com שם לעצמו רק מטרה אחת: לתעד את הסלבס ברגעי הבליסה, הבליעה, הגרגרנות והליחוח הכי לא פוטוגניים שיש. בדרך כלל כשמורחים תמונות כאלה על עמוד שלם בעיתון זה די מעצבן אותי, אבל משום מה כשזה מגיע במנה מרוכזת, זה ממש מצחיק!

קייטי פרי נטרפת:


אשלי אולסן שואבת:


ווינס ווהאן נושך את:


מיילי סיירוס פגרת:


טוב, אתם לא מצפים לחרוז על אובמה:


אהובתי הניצחית:


ולסיום - מישה


בתיאבון

הייתי אומרת שזה כבר יותר מחשד, לא?

עכבר העיר לא בוטחים באף אחד.

לאק

הלק שלי השבוע: Turquoise & Caicos של אסי

אבל אני חושבת על שם שיהלום אותו יותר: "טורקיז טיפאני'ז"


בא לי להיות איתו כל הקיץ ולא להוריד אותו לעולם, כי כל פעם שאני מסתכלת על הציפורניים שלי, אני ישר חושבת על הצבע של קופסת טיפאני, ואז אני פתאום מרגישה מאוד אקסלוסיבית!

בכל מקרה, הנה פוסט להתחלת השבוע שכתבת עם החצי הגברי של הבית. תהנו.

לא יודעת מה יש לי

אבל בזמן האחרון אני ממש מחבבת את קייטי הולמס, ואתם חייבים להבין שבשבילי זה ביג דיל כי אני שונאת את קייטי הולמס! שנאתי אותה כשהיא שיחקה את ג'ואי פוטר בדוסון קריק, שנאתי אותה כשהיא התחילה לצאת עם טום קרוז, לעזאזל אני אפילו שונאת את השם קייטי. אה, וגם את סורי.
אבל בזמן האחרון, משהו השתנה. אני חושבת שזה התחיל אחרי שקראתי שהיא הולכת לגלם את ג'קי קנדי, או אולי אחרי שראיתי את התמונה הזאת וחשבתי לעצמי, וואלה, דווקא חמודה.

אז יש כמה דברים שהייתי רוצה לאמץ ממנה (למרות שכבר נסייתי ללבוש פעם בויפרנד ג'ינס מגולגל. נראיתי נמוכה ושמנה. אבל מי יודע, אולי כשמודדים משהו בפעם השנייה הופכים לקצת יותר סלחנים?).




אולי אני אמדוד שקית מהרמס?



כמובן שעל כל אאוטפיט טוב יש גם אאוטפיט רע, וזה בסך הכל משמח אותי כי אז אני מרגישה שהשנאה היוקדת שפיתחתי אל קייטי, שמבוססת כמובן מחקרית ומדעית, היא מוצדקת לחלוטין.

הנה היא למשל, בשיק הצעקה האחרונה מבני ברק:


מעמיסה


עם רובו-בעל, בשילוב די סתמי בין שמלה ונעליים:


שלא לדבר על זה שהיא תמיד עם אודם חום דוחה כזה, הכי של בנות מאה. נו די, מספיק עם השליליות. גם ככה חם מדי ללבוש ג'ינס.

משהו רקוב במחזור 2007

אז מי הבנות שנכללות תחת שם הקוד "מחזור 2007"? כל הבנות הכיפיות של פעם: לינדזי, מישה, ניקול ובריטני (שהיום ככל הנראה לא מעניינות אף אחד חוץ מזקנות כמוני). מדהים שחוץ מניקול ריצ'י שאיכשהו הצליחה להחלץ מהגורל הרקוב שחיכה לה (תודה ליאת, באמת הדבקת אותי בשימוש יתר בשורש ר.ק.ב) , כל שאר הבנות נשארו פיטר-פניות שמנסות להמשיך ולזקוף את ראשן בזמן שהילדודס של ערוץ דיסני, אלו שכן זוכרים ללבוש תחתונים ושגם ההורים אוהבים תופסים את מקומן בתור אהובות הקהל.
אז עכשיו גם לינדזי משמינה משעמום:






התמונות באדיבות חברתי היפה והמוכשרת י', שגם שלחה לי את התמונות של התאומה ויויאן עם חורים ועגילים באוזניים. כנראה שאנג'י בחרדות שעכשיו גם זאת תפתח בעיית זהות מינית מוקדמת:



ודרך אגב י', למרות מה שאומרים, היא לא בהיריון שוב. די, יש גבול!!