הספירה לאחור החלה

את הפוסט הזה תכננתי לכתוב לפני יומיים, כדי שאני אוכל להגיד שנשאר רק עוד חודש בדיוק להופעה של דפש מוד, אבל אני כל כך עצלנית. איזה מזל שזה הבלוג שלי ומותר לי.
עכשיו, לפי החוקים שהמיזנטרופ מחיל בבית, בערך חודש לפני כל הופעה חייבים להתחיל "דיאטה" ולשמוע אך ורק את הלהקה שמופיעה, ואת הלהקה שמחממת, ואת הלהקה שמחממת את החימום, כי אין דבר כזה, פשוט לא ייתכן, להגיע להופעה ולא לדעת את כל המילים של כל השירים. כן, אני יודעת שזאת סוג של הפרעה, אבל בואו נניח את זה בצד לרגע.

הנקודה שאני חותרת אליה, היא לא שאני זקוקה לרענון של דפש מוד חס וחלילה, אבל בקשר ליה יה יה'ז... ובכן, אני לא ממש מכירה את כל השירים שלהם. וזה בסדר, אין מה להתבייש! אבל מה? צריך להתחיל לתת עבודה. אז בשבועות האחרונים אני שומעת את האלבומים שלהם, עם דגש על האחרון - it's blitz!
הסיבה שאני כותבת על זה בכלל הא כמובן בגלל שאני ממליצה לכל מי שקורא לשמוע אותו גם, במיוחד את השיר הזה, שהוא ממש ממש יפה וגם מאובזר בקליפ משמח במיוחד:



ממש אהבתי את הרעיון של הסרטון. ההתחלה שלו מראה את הסלונית, קרן או, כשהיא נערכת מאחורי הקלעים לפני הופעה: היא מתלבשת, מתאפרת, מסתדרת, נעמדת מאחורי הווילון וכשהוא נפתח - היא יוצאת לרחוב. זה ריגש אותי כי זה כאילו מרמז שההופעה האמיתית שלנו היא לא ההופעה שאנחנו נותנים (אם בכלל) על במה, אלא החיים שאנחנו חיים ביום יום. בגלל זה לפי דעתי בכל יום, כשקמים בבוקר ויוצאים מהבית, צריך להרגיש כאילו עולים להופיע. אני חושבת שזאת הרגשה טובה.