אני שומעת עכשיו את האלבום החדש של גולדפראפ ("Head First"), ובהקשר שלה אני חייבת לספר שאין, פשוט אין דבר שאני אוהבת יותר מסיפורי Late bloomers למיניהם. הם תמיד כל כך מעוררי השראה ומובילים למסקנה שלא משנה בני כמה אתם - אף פעם לא מאוחר מדי להתחיל לעשות את מה שאתם אוהבים באמת, וגולדפראפ היא בדיוק אחת כזאת. בגיליון אפריל של "ספין" אליסון גולדפראפ (44) ראיינה את דאבי הארי (65), ושתיהן דיברו על הגיל שלהן ועל "הפריחה המאוחרת" בגילוי לב. גולדפראפ סיפרה שהיא קיבלה חוזה הקלטות רק כשהיא הגיעה לגיל 30, ודבי הארי קיבלה את חוזה ההקלטות הראשון שלה בגיל 33! אין ספק שהיה שווה לחכות.
אז מתוך האלבום החדש שלה, אתם חייבים לראות ולשמוע את השיר הזה. בעייני לפחות, הוא הכי שיר ה- Feel Good של השנה:
ולסיום, הנה עוד כוכבת פופ שלא תתפסו מסתובבת עם מיילי סיירוס - רובין (31) השוודית. זהירות, מדובר בחומר ממכר:
קיילי מינוג מפארת את השער החדש של ELLE הבריטי בתמונה מטושטשת, מוזרה, חלומית ומקסימה. פשוט וקיילי. (אני חושבת שגם הכותרת גאונית). אגב, אתם מכירים את זה שאתם שומעים מיקס של שיר ואוהבים אותו יותר אפילו יותר מהמקורי? אז זה מה שהיה לי בזמנו עם השיר הזה של קיילי- Come into my world . אני מאוד אהבתי לשמוע אותו רק במיקס הזה של פישרספונר. אני לא יודעת למה, אבל כששומעים אותו בזמן ריצה/הליכה/וואטאבר, אתם פתאום מרגישים שאפילו הזיעה וכל הג'יפה שלכם, הם בעצם מאוד סקסיים!
ובמעבר חד מאוד, ויקטוריה בקהאם מציגה על השער של 'ווג' גרמניה: גבות!
אני מניחה שלא ראיתם (ואני מקנאה בכם על זה), אבל אני ראיתי. הלוואי שהייתי יכולה להחזיר את הזמן לאחור. הלוואי שלא הייתי פותחת את הטלוויזיה באותו רגע, הלוואי שלא הייתי נחשפת לזה. אבל ראיתי. והאמת - שזה גם היה מהפנט בצורה מעוותת. אני מדברת כמובן על מאיה בוסקילה, עושה קאוור ל-Bad Romance, אבל לא למברשת מול המראה בחדרה כפי שהיה ראוי להיעשות, אלא מול כל עם ישראל, בהפקה שנראתה כאילו נרקחה במוחה הקודח של כלה לחוצה (תסלחו לי, ראיתי הרבה פרקים של "עונת החתונות" לאחרונה). אבל זה נכון! היו שם רקדנים, אקרובטים תלויים מהתקרה ועוד די.ג'יי מקושקש שאומר בקול רובוטי: "let's kick it". אמיתי לגמרי!
אבל מה, יכול להיות שמאיה בוסקילה התחילה טרנד?! כי הנה גם סרטונים של היילי וויליאמס, סולנית "פראמור" וג'ארד ליטו (מעתה אקרא לו מר גאגא) עם ההרכב "30 שניות למאדים" עושים קאברים לבד רומנס בהזדמנויות שונות. דעתי? היילי חמודה , ג'ארד משעמם, אבל מי אני שאשפוט? תראו בעצמכם:
עדכון: המיזנטרופ מוסיף שהבמאי של הקליפ, ג'ונאס אקרלנד ביים גם את ray of light, jump ו - music של מדונה את beautifel של כריסטינה אגילרה וגם את הקליפ הקודם באורך הגלות של גאגא - פפראצי. מלבד לביים דיוות פופ, הבחור הזה ביים גם קליפים לרוקסט, פול מקרטני, איגי פופ, אוזי אוסבורן ועוד כל מיני קליפים של מטאליקה . מעניין.
חוץ מ- "Bad Romance", השיר שהכי הכי אהבתי מהמיני-אלבום האחרון של ליידי גאגא, הוא את Telephone, בשיתוף ביונסה.
להזכירכם, ל.גאגא גם התארחה באלבום האחרון של ביונסה עם שיר שנקרא Video Phone, אז אל תתבלבלו. כנראה שמדובר בשתי נשים שפשוט לא מאמינות בשיחה פנים מול פנים. בקיצור, לשיר האהוב הזה עוד אין קליפ, אבל תסמכו על גאגא שהיא כבר תיצור את הבאזז לקראתו: במשך כל השבועות האחרונים "מודלפות" תמונות חדשות מהצילומים, והמעריצים שלה בפייסבוק מזמינים להוסיף לדף שלהם אפליקציה של "הספירה לאחור", שתראה את הזמן שנותר עד להשקת הקליפ של גאגא מחר באחת עשרה וחצי בלילה בחדשות ערוץ E!. אני כבר מתה לראות איך הוא יצא!
ודרך אגב, מה זאת השטות הזאת שצריך להתנדב בשביל לראות את ההופעה של ריהאנה?! ופתאום אני מבוגרת מדי בשביל כרטיס? חוצפה.
כשחושבים על זה, חייבים לאהוב כל אדם שמחליט לעבור עשרה ניתוחים פלסטיים ביום אחד. ועוד יותר חייבים לאהוב כאלה שגם יודעים לצחוק על עצמם אחר כך. אז קבלו את היידי מונטג אומרת לא לפלסטיק:
אני מאוד אוהבת עכשיו את Marina And The Diamonds , או כמו שאני אכנה מעכשיו בחיבה רשת ג"ימלית: "מרינה והיהלומים" (דרך אגב, ממתי מרינה נהפך משם של רוסייה מבוגרת לשם של איט-גירל לוהטת?). אני חושבת שההגדרה שקראתי עליה: "שילוב בין קייט נאש לקייט בוש", היא הכי מדוייקת.
אני מצטערת שאני לא מעדכנת את הבלוג ברצינות בזמן האחרון, אבל זה רק בגלל שהייתי קצת עסוקה, ובזמן שהתפנה לי הייתי חייבת להשלים את הפרקים של גוסיפ! אמנם הגעתי רק עד פרק 9, אבל אני פשוט בשוק מכל מה שהולך שם... דן, אוליביה וונסה?!
בכל מקרה, הלכתי גם לראות את "500 ימים של סאמר", שהוא סרט ממש מקסים, אני מאוד ממליצה.
למרות שמדובר בסרט שסופו ידוע מראש (אחת הביקורות ששמעתי על הסרט היא "אוי, כמה צפוי") , זה ממש לא העניין. העניין הוא שזה פשוט סרט יפה, עשוי ברגישות, ואיך שהוא נגמר בא לך לרוץ לעשות פוני. איזה כיף שלי כבר יש.
בכל ביקור שלי בלונדון, אני מתמוגגת כל פעם מחדש מרמות הטראש האחרות שהאומה הבריטית מייצרת ומתחזקת. בעוד פה בא לי כבר להקיא ממשולש הבנות אסתי-בר-נינט, שם אפילו חדשות על ה"שלישית-מגירלז-אלאוד" יכולות להיות הרבה יותר סוחפות מכל פיסת רכילות לבנטינית. בקיצור, עכשיו אחותי הלונדונית סיפרה לי שהיא ממש באובססיית "x factor", ובדרך העבירה גם את האובסס אליי. בייחוד לגבי צמד תאומים בני 18 בשם ג'ון ואדוארד, שבעייני הם פשוט ה-י-ס-ט-ר-י-י-ם. הם לא ממש יודעים לשיר, אבל הם ללא ספק סנסציה בהתהוות. שימו לב לביצוע שלהם ל"oops... i did it again". קודם כל, זאת בחירה גאונית של שיר, נתחיל מזה. חוץ מזה, הם עלו לבושים בחליפות עור אדומות (בדיוק כמו שבריטני לבשה בקליפ), וגם עשו את אותה כיאורוגרפיה!! אין, זה פשוט גאוני, זה פשוט מושלם, פשוט טראש טהור. דברים כאלה זה מה שמשמח אותי. חובה לראות:
ספיקינג אוף בריטני, אני די מחבבת את הסינגל האחרון שלה, ובקליפ היא נראית פשוט מדהים. טוב יותר מאי פעם. למרות שאחרי שאני שומעת את "oops" אני מבינה שאין מה להשוות בין זה לבין מה שהיה לה פעם. נו טוב, אולי העובדה שהיא הייתה אז בת 16 הפכה את הכל לאחר. אלו היו זמנים קסומים אבל זה לא פייר לדרוש ממנה לשחזר את זה, פשוט כי אי אפשר. ומה שיש עכשיו הוא לא פחות טוב:
עוד מפינת התקליטייה של שיקסע, לייטון מיסטר (את הדובדבן שמרתי לסוף) ו-וויזר, שרים ביחד את הסינגל החדש שלהם, בעל השם המאוד ארוך: if you're wondering if i want you to... וכו' :
וטיפת אנגלומניה אחרונה: התמונה של של סיינה מילר (דווקא בניו יורק) עשתה לי חשק לזנוח את הלק האפור האהוב לטובת לק אדום יוז'ורי. בינתיים.
זה שיר שכל כך מתאים לו להיות בבלוג של נים דאימונד, אבל משום מה הוא לא. אז אני מקדישה אותו לו, ולכולם, ושיהיה סוף שבוע מהמם, ושנקנה המון נעליים, בסוף עונה או במחיר מלא, אמן.
ריקודים בכיסא גלגלים! ריקודים עם קביים! שלל דוגמניות מרוטשות ופרשיית רצח מסועפת. כל זאת ועוד - רק בעולם הטירוף של ליידי גאגא. הקליפ האחרון שלה, ל"paparazzi" הוא בעצם סרט קצר בן 8 דקות. פרז הילטון קרא לזה "יצירת אמנות", אבל לפי דעתי כל הקליפ הזה הוא כמו תאונה אחת גדולה: מזעזע, אבל אי אפשר להפסיק להסתכל. אהבתי רק את הסוף שלו, ועכשיו אני מבינה למה היא הסתובבה בלונדון עם ספל תה! זה אותו ספל מהקליפ!
ואחר שנרגעתם, הנה פארודיה מעולה שיעל המהממת שלחה לי, על ליידי גאגא וצבא מעריציה, בגרסא מיוחדת של "פסגת הפחד". כמובן שחובה לראות, זה אחד הדברים הכי מצחיקים שראיתי השנה!
אני לא מבינה למה בשנים האחרונות ג'סטין טימברלייק הקליט שירים עם מדונה, ריהאנה, 50 סנט, טימבלנד, נלי פורטאדו, TI, ועכשיו גם עם זאתי, אבל לא טרח להוציא דיסק סולו משל עצמו מאז התקופה שלו עם קמרון דיאז?! וגם, אם הוא עושה שיר עם כל מי שמבקש ממנו, למה הוא לא מממש את האיומים ומקליט כבר שיר עם בריטני?! מה, הוא בכוונה רוצה להשאיר את המעריצים שלו מתוסכלים?
בכל מקרה, אי אפשר להכחיש שהוא פשוט מלך וכל מה שהוא נוגע בו יוצא טוב. אולי הוא פשוט אוהב לעשות חצי עבודה:
את הפוסט הזה תכננתי לכתוב לפני יומיים, כדי שאני אוכל להגיד שנשאר רק עוד חודש בדיוק להופעה של דפש מוד, אבל אני כל כך עצלנית. איזה מזל שזה הבלוג שלי ומותר לי. עכשיו, לפי החוקים שהמיזנטרופ מחיל בבית, בערך חודש לפני כל הופעה חייבים להתחיל "דיאטה" ולשמוע אך ורק את הלהקה שמופיעה, ואת הלהקה שמחממת, ואת הלהקה שמחממת את החימום, כי אין דבר כזה, פשוט לא ייתכן, להגיע להופעה ולא לדעת את כל המילים של כל השירים. כן, אני יודעת שזאת סוג של הפרעה, אבל בואו נניח את זה בצד לרגע.
הנקודה שאני חותרת אליה, היא לא שאני זקוקה לרענון של דפש מוד חס וחלילה, אבל בקשר ליה יה יה'ז... ובכן, אני לא ממש מכירה את כל השירים שלהם. וזה בסדר, אין מה להתבייש! אבל מה? צריך להתחיל לתת עבודה. אז בשבועות האחרונים אני שומעת את האלבומים שלהם, עם דגש על האחרון - it's blitz! הסיבה שאני כותבת על זה בכלל הא כמובן בגלל שאני ממליצה לכל מי שקורא לשמוע אותו גם, במיוחד את השיר הזה, שהוא ממש ממש יפה וגם מאובזר בקליפ משמח במיוחד:
ממש אהבתי את הרעיון של הסרטון. ההתחלה שלו מראה את הסלונית, קרן או, כשהיא נערכת מאחורי הקלעים לפני הופעה: היא מתלבשת, מתאפרת, מסתדרת, נעמדת מאחורי הווילון וכשהוא נפתח - היא יוצאת לרחוב. זה ריגש אותי כי זה כאילו מרמז שההופעה האמיתית שלנו היא לא ההופעה שאנחנו נותנים (אם בכלל) על במה, אלא החיים שאנחנו חיים ביום יום. בגלל זה לפי דעתי בכל יום, כשקמים בבוקר ויוצאים מהבית, צריך להרגיש כאילו עולים להופיע. אני חושבת שזאת הרגשה טובה.
אני ממש אוהבת את הלהקה הזאת, "the pains of being pure at heart". ואני גם חושבת שהקליפ הזה פשוט מהמם. זה נראה כאילו הסיפור שלו היה יכול להתרחש בתל אביב באותה מידה (במיוחד הפריימים עם הים). בכלל, מאז שאני ילדה אני מאוד אוהבת את ז'אנר ה"יום-בחיי-שתי-חברות". ולא משנה אם זה הקליפ ל"קרייזי" או הפרסומת לבזק עם האחיות פיק. אבל הקליפ הזה באמת יפיפה בעייני, וגם השיר כל כך טוב, כבר אמרתי?
אז אם נשים את השאלה הבוערת: ליידי גאגא - טוב או רע ליהודים (ויכוח מיותר, ברור שהיא טובה!) בצד, אי אפשר שלא להתייחס לליידיהוק, שהיא בערך הבחורה היחידה שמתנגנת באייפוד של השיקסע בזמן האחרון.
מדוע יש להעריץ אותה? קודם כל, כי היא מגניבה אש. היא בת 27, ניו-זילנדית במקור, יש לה פוני חמוד, סטייל משגע, והיא נשמעת כל כך אייטיז עד שפשוט אי אפשר לעמוד בפניה! ללא ספק, היא מסוג הזמרות שתגרום לכם לרצות לשיר לתוך חפצים דוממים ובימינו, זה לא דבר שיש להמעיט בערכו!
אז נכון, כולם מכירים את הלהיט שלה Paris is burning , אבל תרשו לי להמליץ לכם דווקא על My delirium כעל השיר המנצח שלה:
-days-of-summer-poster.jpg)
