מה עוד? היום מתפרסמת ב"הארץ" כתבה שסוקרת את "מגיפת"מכוני המניקור-פדיקור בתל אביב. (יש הרבה כתבות כאלו לאחרונה, כולן מציינות את הסניף החדש של יוליה בדיזנגוף, אז אני בטוחה שזה לא מקרי).
זה משעשע בעייני שדווקא העיתון שבאופן מובהק מזוהה עם המעמד הגבוה בישראל, כותב תמיד מתוך אג'נדה אנטי-צרכית כזאת. בסוף מה שיוצא זאת כתבה שמתארת את כל מי שבאה למקומות האלו כאישה חסרת בטחון עצמי ("ברגע שמזכירים לאישה איבר בגופה, היא מיד שונאת אותו") או סתם מטורללת ואת המקום עצמו כמפעל מנוכר, ספק בסיס צבאי, ספק בית זונות ("העובדות שקופות.. באחדים מהם מנהלת המקום אינה מעין מאדאם שמפנה ל"בנות" לקוחות).
אז בסדר, אני יכולה להבין מאיפה הגישה הזאת נובעת, אבל בכל זאת, אני לא חושבת שצריך ואפשר לאנוס אותה על כל עניין. אז נכון שהמקומות האלו תופסים לאט לאט את מקומה של הפדיקוריסטית "של פעם עם הגיגית", אבל מכאן ועד לתאר אותם כסוג של 'מקדונלדס' הדרך עוד רחוקה. מכוני הספא הם כולם עסקים מקומיים שהוקמו על ידי נשים, הם לא איזו רשת מיובאת מסיאטל. אני חושבת שפשוט הזמנים משתנים, וטיפולים קוסמטיים הפכו למשהו נגיש יותר, לא למשהו שעושים בשוש-שו באיזה חדררון אחורי.
זהו, עד כאן חפרתי. חג שמח!
5 תגובות:
זוועה!
היא נראת כמו כריסטינה אגילרה בתקופה הקוקסינלית שלה..
נכון! גם לי הזכירה את כריסטינה בתקופה ההיא...
גם אותי הכתבה בהארץ עצבנה מאוד.
לדעתי הכתבת המציאה את כל הלקוחות - כאלה קלישאות לא שמעתי בחיים שלי, עלאק כתבה - למקומון של יוטבתה לא הייתי מכניס אותה.
אני מאוד אהבתי שבתגיות שלך יש הרהורים על החיים, לאק ולידי גאגא בשורה אחת. רק בשיקסע גבירותיי ורבותיי, בואו וחזו בפלא.
לא קראתי את הכתבה, אבל אני עוברת הרבה ליד המקום הזה בדיזנגוף וממש לא בא לי להיכנס לשם. לא בא לי לשבת על כורסא שימישהי תשב על שרפרף ותגרד לי את הגועל מכפות הרגליים. זה בכלל ניראה כמו עניין חולף.
ולגבי הלידי בורוד, זה באמת ממש מכוער ואפילו הורדרדות לא עוזרת פה.
הוסף רשומת תגובה