יום שני, 5 באוקטובר 2009

פוקר פייס(בוק)

לפני יותר מדי שנים, הייתי בצבא ושירתה איתי מישהי שמאוד אהבתי. עם הזמן, שתינו פנינו לכיוונים אחרים בחיים והקשר התנתק לגמרי. תוסיפו לזה את העובדה שאני נוטה לאבד את הטלפון שלי על בסיס חודשי (אני חושבת שזה אפילו ראוי לפוסט נפרד), כך שממש נשארתי בלי פרטי התקשרות.
אבל למרות שהשנים חלפו, עדיין המשכתי לחשוב עליה, תוהה איפה היא היום. פעם היא אמרה שהיא רוצה ללמוד פילוסופיה - אז גם אני נרשמתי לחטיבה בפילוסופיה. ובכל פעם שנכנסתי לשיעור חדש, ניסיתי לסרוק את האולם או את רשימת התלמידים ולראות אם היא שם. ניסיתי גם, כמובן, לחפש אותה בפייסבוק. אבל לא היה לה. ברור שלא היה לה. אם יש אדם בעולם שלא יהיה לו פייסבוק - זאת היא, חשבתי לעצמי. היא בטח חושבת שזה המוני, שזה מטומטם, שזה כובל אותך להגדרות ומצמצם את כל הקיום שלך לכדי שורת סטטוס אחת. חוץ מזה, היא בטח ממש נחרדת מהעובדה שאיזה יצור מכיתה א' יטריד אותה פתאום באמצע החיים. טוב לה עם החברים שיש לה עכשיו והיא ממש לא מעוניינת להכיר חדשים, תודה.

אבל לשמחתי, הגישה הויקטוריאנית לפייסבוק הולכת ונעלמת וגם הסנוב שבסנובים פותח לו פרופיל וירטואלי. תראו את בית האופנה ויטון למשל, שאנשיו מיהרו לפתוח לו פרופיל בפייס (הם שמעו ששם כל הילדים), ולהכריז שישדרו בו את תצוגת אביב/קיץ 2010 שמתקיימת מחר - בשידור חי!


נ.ב - בסוף מצאתי אותה, דרך מייל תועה. עכשיו היא גם פתחה פרופיל.

תגובה 1:

מיכל♥ג'וש אמר/ה...

סיפור יפה. אבל החוג לפילוסופיה בעירו של מאיר דיזנגוף? אז אין סיכוי שאנחנו לא מכירות. כלומר, עם אחוזי הנוכחות שלי אולי דווקא יש, אבל בכ"ז.