סתם ועוד סתם מכאן ומשם

אני יודעת, לא כתבתי פוסט נורמלי כבר הרבה זמן, והצטברו אצלי הרבה דברים שרציתי לשתף, אז קבלו פוסט מרוכז במיוחד:

1. לעצלנים ועצלניות, האתר style list הוא אתר חדש של AOL שמתעסק באופנה, ולצד התוכן המקורי שלו מרכז לינקים לחדשות מאתרי אופנה אחרים לפי קטגוריות כמו טרנדים, שיער וסלבס, כך שבדיקה אחת ביום אמורה להשאיר אתכם פחות או יותר בעניינים. כמובן שאני נמשכתי במיוחד לעמוד שמציג את העורכות של האתר. כולן בנות. אני כבר מדמיינת את הימים שלהם במשרד, מריסה היא המעצבנת. בטוח. לעזאזל, רק התמונה שלה מעצבנת אותי.
המעצבנת בפינה השמאלית למטה:



2. fifi lapin הוציאה ספר! אני לרצות! בדמיוני אני יושבת בסלון המעוצב שלי ומניחה בעדינות את הספר שלה יחד עם הספר של טוד סלבי על שולחן הקפה ליד זר הסחלבים. אז עד שזה יקרה, בואו נתחיל בלקנות את הספר (או לקבל? יש לי יום הולדת עוד שבועיים, רמז דק, רמז דק).




3. אני די אוהבת את כל מסע היחצ"נות של הסרט "לאכול, להתפלל, לאהוב" עם ג'וליה רוברטס. אין לי מושג איך בדיוק תרגמו לקולנוע את כל הקטעים הארוכים בספר בהם היא עושה מדיטציות, רואה את אלוהים וכל השיגעון הזה, אבל בינתיים מתפרסמות כל מיני כתבות ברוח הספר כמו הכתבה הזאת ב"אל" על עצות יופי הוליסטיות ואני מאוד מאוד בעד.

4. אם דב צ'רני בעצמו אומר את זה לניו יורק מגזין, זה כנראה סופי: אף אחד לא רוצה להיות יותר היפסטר. ספרו את זה
ל"העיר". לי יש בעיות אחרות עם האיש, כמו למשל שהוא מטרידן מיני סדרתי ובוחר את העובדים לפי המראה החיצוני שלהם, אבל נו, לפחות יש לו אג'נדה אקולוגית וזה גם משהו.

5. והנה משהו שבאמת יעסיק אתכם השבוע, הטמבלר home sweet home. זהירות, מדובר באחד הטמבלרים הממכרים (כשחושבים על זה, איזה טמבלר לא ממכר?). זאת פלטפורמה נהדרת , רק תמונות. למות על זה.


שבוע טוב!

טוב, מה זה כנס הבלוגרים המטורף הזה בפירנצה?

גם קיארה, גם bryanboy וגם sea of shoes? איזה מפגש פסגה! אני ממש לא מבינה מה קורה שם, אבל בשבוע האחרון כולם מפבלשים תמונות מהממות מפירנצה, מאיזה כנס שקר כלשהו של בלוגרים. ממה שהבנתי, הכנס בחסות אתר הקניות און-ליין luisaviaroma, אז אל תתפלאו שלא הזמינו אתכם...

אגי NAAGי

אני מאוד אוהבת את אגנס דיין, נקודה. גם בגלל המראה המיוחד וגם כי היא מסוג האנשים שאין להם בעיה לנסות הכל מהכל. קצת לדגמן, קצת לשיר, קצת פה, קצת שם. אז עכשיו היא גם משיקה מגזין און ליין חדש בשם NAAG .
המגזין הוא שיתוף פעולה שלה ושל החברה/עיתונאית פיונה ביירן, שגם כותבת עבור הניו יורק מגזין. השם הוא בעצם חיבור שני השמות שלהן ("נה" של פיונה - האחראית על התוכן ו"אג" של אגנס - האחראית על העיצוב).
בעייני המגזין מאוד חמוד, הוא מחולק לארבע סקציות - יופי, אופנה, תרבות ומקומות לצאת אליהם בניו יורק. אמנם כרגע אין בו עוד הרבה תוכן, אבל מה שכבר יש - מוי כייף! בינתיים הן העלו ביקורת על האלבום החדש של רובין, התעמקות בלאקים הנכונים לקיץ, במדור האופנה יש כתבה עם הכותרת "למה קשתות הן הכתרים של המאה ה-21" ועוד כתבה על השילוב בין גרביים לסנדלים. תענוג

היפסטריות ישראל היכונו

רשת אמריקן אפארל משיקה ליין חדש של לאקים לציפורניים, שיהיו ידידותיים יותר לסביבה ולמשתמשת (יש להם שם רשימה שלמה של חומרים מסוכנים שהם הוציאו מהלקים, לא בטוחה מה זה אומר). בכל מקרה, המחיר הוא 6 דולר, אז בואו רק נקווה שבארץ לא ידפקו על זה מחיר גבוה פי 10 ממה שהוא אמור לעלות אם פשוט היו ממירים את המחיר מדולרים לשקלים. צבעים חמודים, לא? נראה לי שזה יילך טוב עם גופיות רשת וחצאיות טריקו

המעצב מת, יחי הבלוגרית החדשה

מכירים את זה שסלבירטאיות חושבות שאם הן אוהבות להתלבש, אז הן יכולות להיות מעצבות אופנה? חלק לא ממש עושות את זה טוב (ע"ע לינדזי לוהאן) וחלק קצת יותר טוב (המממ... אין לי כרגע דוגמא). ואם בשנה האחרונה בלוגריות אופנה הפכו לסוג של סלבריטאיות (אחרי הכל, הן ממלאות את השורות הראשונות בתצוגות אופנה), אז ההיגיון אומר שאין שום סיבה שהן לא יוכלו להפוך למעצבות אופנה גם! ההבדל היחיד הוא שאולי הבלוגריות ממש יידעו מה הן עושות.

כך מצאו את עצמן 4 בלוגריות מעצבות תיקים ל-COACH:


במסגרת שיתוף הפעולה הזה פנתה החברה ל4 בלוגריות וביקשה מהן לעצב את התיקים, אני חייבת להודות שלפחות 2 מהן לא ממש הכרתי קודם. karla's closet:


Cupcakes and Cashmere (הכי אהבתי את התיק הורוד שלה):



What Is Reality Anyway:



ואחרון חביב, The Glamourai:

לא מישל וויליאמס, זאת שלידה

החברה של מישל וויליאמס מדגימה גם היא את המראה של חולצת "כמעט בטן" רחבה עם מכנסיים קצרים גבוהים:

אני חושבת שהכיף החדש שלי הוא חברות של מפורסמות. לפעמים הן פשוט מעניינות יותר, כמו בתמונות מפסטיבל קאוצ'לה האחרון:


כל התמונות מתוך coco's tea party

ספרים

לא שהחזקתי ספר אחד לרפואה בחג הזה (ואני בד"כ קוראת די הרבה, פשוט מאז שאני לומדת לג'ימאט אני מרגישה רגשות אשמה עזים בכל רגע פנוי שבו אני עושה משהו שלא קשור לפתירת תרגילים או תיקון משפטים), אבל הנה שני ספרים שלא הייתי מתנגדת לעלעל בהם, בשנייה שיהיה לי זמן. הראשון הוא ספר חובה למעריצות Sex And The City- ממש כמו "מלחמת הכוכבים", עכשיו גם לקארי בראדשו יש פריקוול. קבלו את "The Carrie Diaries": ספר חדש מת קנדיס בושנל שמתאר את עלילותיה של קארי ברדשאו בתור תיכוניסטית, או כפי שמתואר על הספר - "נערה מעיירה קטנה, שיודעת שהיא רוצה יותר".

בינינו, נראה לי שהספר הזה לא היה נכתב לולא הייתה רוצה גב' בושנל להחליף את הריהוט בבית או משהו כזה, אבל הוא נכתב, ויש לו עטיפה ממש יפה, ולכן לא הייתי מתנגדת לעותק. מצד שני, מהי קארי ללא ניו יורק? ללא הנעליים? ללא שארלוט, מירנדה וסמנתה? לפי דעתי - לא הרבה.


הספר השני בו אני חושקת, שייך לז'אנר ה"מדריך ל..." החביב עליי מאוד. רייצ'ל זו המליצה עליו באתר שלה ומבחינתי זו כבר סיבה לרצות אותו. הוא נקרא "Classy: Exceptiona Advice For The Extremely Modern Lady"



קצת על המחבר: דרק בלסברג הוא כיום העורך של האתר style.com ואיש רב פעלים בעולם האופנה (מהאתר שלו גיליתי שהוא אפילו ערך את Influence- ספר האופנה המקושקש של האחיות אולסן) . הספר הוא בעצם מדריך נרחב להכול - החל מסטיילינג ועד מינגלינג, עם המון הומור עצמי באמצע. ממה שקראתי עליו, הוא מועיל ומשעשע והיי, הוא אפילו נמצא ברשימת הקניות של ג'וליה רויטפלד באמאזון! יאללה, ניקח.

אוליביה פ.

ה sartorialist תפס את אהובתי, אולביה פאלרמו בשבוע האופנה של לונדון.

תודה למיראלוש שהפנתה את תשומת ליבי לעניין

איזו תמונה נפלאה

אשלי אולסן בסנדוויץ' אופנתי בין הגוסיפ בויז אד ווסטוויק ופן בדגלי, בתצוגת האופנה של טומי הילפיגר בסוף השבוע שעבר. יאם.

הבטחות

אם יש שני דברים שחביבים במיוחד על עורכי מגזינים הלוא הם: 1. סיכומי... (קריירה/שנה/עשור/השלם את החסר) ו-2. סימון ה...(מסעדות/שחקנים/דוגמניות/חנויות/ השלם את החסר) הכי מבטיחים. מדובר בפילרים נהדרים שתמיד אפשר להרים במקרים של מצוקת חומרים, תמיד אפשר למרוח על פני כמה שיותר עמודים, ולפחות במקרה השני - אם ההבטחות גם באמת מתממשות, הרי שתמיד גם אפשר לקחת קרדיט על ההצלחה.
למגזין "ואניטי פייר" יש מסורת לסמן כל שנה את דור השחקנים החדש והמבטיח של הוליווד. המגזין ספג הרבה ביקורת על כך שהוא קובע כי הדור הבא של הוליווד ממשיך את ההגמוניה של נשים רזות ולבנות, והצילומים של אנני ליבוביץ' הואשמו בלא פחות מגזענות:



לפי דעתי, הפאדיחה האמיתית שהיא שקירסטין סטיוארט ואמנדה סייפריד ("ילדות רעות" ו"מאמא מיה") הופיעו גם על השער של שנה שעברה:

כפרה על קייט מוס

אימא'לה. התחלתי השבוע קורס GMAT ולמרות שהשיעור הראשון היה הרבה פחות מאיים ממה שתיארתי לעצמי, אני עדיין בשלב הדחקת העובדה שאני אמורה ללמוד גם בבית ולפתור תרגילים בכל רגע פנוי שיש. הבעיה עם המבחן הזה היא שעושים אותו על מחשב, ולכן גם את כל התרגילים אמורים לפתור בלומדה על המחשב, וכשאני מנסה ומתיישבת מול הלפטופ שלי... נו, אני מיד מתחליה לגלוש את מחוזות אחרים.
כמו למשל אל מלון הריץ בפריז, שם קייט מוס השיקה אתמול את קו תיקי היד שלה בשיתוף המותג Longchamp. התיקים נראים מהממים, מותר לי לחלום על אחד? מתנה אחרי שאני אקבל 49 בחלק הכמותי? פחחחח.







הסרטון ממסיבת ההשקה. קצת מצחיק:




לינק ליום שבת: ג'יי.די סאלינג'ר מת, , ולורן קונרד ממליצה על רשימת הקריאה שלה.

האם אתם יכולים לדעת שזה כריסמס?

מעבר לים, במקום בו אנשים חיים חיים מתוקנים, סביר להניח שמוחם הקטן עסוק עכשיו רק בדבר אחד. לא, לא בוועידת האקלים בדנמרק חלילה, אלא מה הם יקבלו לחגים, מה הם יקנו לאחרים, וכמה אחוזי הנחה יהיו על זה. (דרך אגב, אני הגעתי להחלטה שהשנה אני הולכת לאמץ את מנהג הגויים ולפנק את עצמי בכמה מתנות כריסמוכה, פרטים בהמשך...) . בכל מקרה, כחלק מקדחת השופינג, צצה לה הפרסומת הזאת ל"ויקטוריה סיקרטס", שמעניינת בגלל שהיא בוימה על ידי מייקל ביי (שידוע בעיקר בתור במאי של סרטי פעולה כמו"רובוטריקים" ו"ארמגדון"). להלן היצירה, מעניינת מה מייגן פוקס חושבת:

דרך אגב, בר לא זכתה להופיע בסרטון עמוס הסופר-מודלס הזה, למרות שהיא כן צילמה תמונות עבור ליין בגדי הים של ויקטוריה סיקרטס (נו, זה מה שהיא יודעת לעשות הכי טוב). אז לכל קוראיי הזכרים (?) ולכל מי שהגיע לבלוג שלי בטעות אחרי שהוא חיפש בגוגל "בר רפאלי בעירום" (היי, מישהו חייב להרים את הרייטינג), קבלו:





פה יצא לה משהו מוזר בשפה העליונה:

מתי חוסר טעם הופך לטעם רע?

לחברת התעופה איזי ג'ט אין ארוחות במטוסים, אין מושבים שאפשר להשעין אחורה, אין ממש הידור, אבל מסתבר שמגזין פנימי, כזה שתמיד תקוע בכיס המושב, דווקא יש להם. ואפילו אחד כזה עם הפקות אופנה! האמת היא שלא הייתי יודעת את כל המידע המעניין הזה לולא המחלוקת שעוררה הפקת האחרונה בגיליון האחרון שלהם - שצולם באתר ההנצחה לשואה בברלין. מסתבר שלצוות לא היה אישור לצלם הפקת אופנה במקום, אבל הוא הסתנן לשם בכל זאת - וצילם משהו לא מרשים במיוחד, אבל מאוד חסר טאקט. הדבר היחידי שאני יכולה לחשוב עליו שהוא יותר טיפשי זה הוא לצלם את עדי הימלבלוי בביקיני על קבר ישראל אבו חצירא בנתיבות.

החברה כמובן התנצלה, אמרה שהיא לא אחראית לתכנים המופיעים במגזין וכו'. מילא אם הייתם רואים את זה וחושבים: טוב, זאת הפקה מעלפת, אולי יש בה משהו. אבל הלוק של הדוגמנית נראה לי ניינטיז לגמרי...

שאריות מתוקות

כל מי שנוסע לפאריז לא יכול להמנע מחזרה בידיים עמוסות פחמימות. אבל מי שנוסע לשבוע האופנה - חוזר עם מאקרונים בקופסת מתנה מיוחדת שעיצב כריסטיאן לבוטין!


את התמונה של המאקרונים (ממאפייתLadree) מצאתי בבלוג של Fifi lapin, והיא כותבת: שימו לב למקארון הקדוש (שורה תחתונה, שלישי משמאל) שעוצב חצי בצבע שחור וחצי בצבע אדום - ממש כמו הנעליים המפורסמות של לבוטין.

לפעמים דברים קטנים כאלה עושים לי חשק לטוס הרבה יותר מבגדים!

פוקר פייס(בוק)

לפני יותר מדי שנים, הייתי בצבא ושירתה איתי מישהי שמאוד אהבתי. עם הזמן, שתינו פנינו לכיוונים אחרים בחיים והקשר התנתק לגמרי. תוסיפו לזה את העובדה שאני נוטה לאבד את הטלפון שלי על בסיס חודשי (אני חושבת שזה אפילו ראוי לפוסט נפרד), כך שממש נשארתי בלי פרטי התקשרות.

אבל למרות שהשנים חלפו, עדיין המשכתי לחשוב עליה, תוהה איפה היא היום. פעם היא אמרה שהיא רוצה ללמוד פילוסופיה - אז גם אני נרשמתי לחטיבה בפילוסופיה. ובכל פעם שנכנסתי לשיעור חדש, ניסיתי לסרוק את האולם או את רשימת התלמידים ולראות אם היא שם. ניסיתי גם, כמובן, לחפש אותה בפייסבוק. אבל לא היה לה. ברור שלא היה לה. אם יש אדם בעולם שלא יהיה לו פייסבוק - זאת היא, חשבתי לעצמי. היא בטח חושבת שזה המוני, שזה מטומטם, שזה כובל אותך להגדרות ומצמצם את כל הקיום שלך לכדי שורת סטטוס אחת. חוץ מזה, היא בטח ממש נחרדת מהעובדה שאיזה יצור מכיתה א' יטריד אותה פתאום באמצע החיים. טוב לה עם החברים שיש לה עכשיו והיא ממש לא מעוניינת להכיר חדשים, תודה.

אבל לשמחתי, הגישה הויקטוריאנית לפייסבוק הולכת ונעלמת וגם הסנוב שבסנובים פותח לו פרופיל וירטואלי. תראו את בית האופנה ויטון למשל, שאנשיו מיהרו לפתוח לו פרופיל בפייס (הם שמעו ששם כל הילדים), ולהכריז שישדרו בו את תצוגת אביב/קיץ 2010 שמתקיימת מחר - בשידור חי!


נ.ב - בסוף מצאתי אותה, דרך מייל תועה. עכשיו היא גם פתחה פרופיל.

אני רואה שכולם כותבים על זה , אז גם אני

הפייבורטים שלי משבוע האופנה:

קודם כל, לואלה:


השמלה השחורה עם הלב... פשוט השם שלי רשום עליה.




מוסקינו צ'יפ אנד צ'יק:





ברררררברי:


ולסיום, החצאית הזאת של אנה סואי:


שגרמה לי מיד לחשוב על האאוטפיט הזה:

פאדיחה

היום הייתה ב"גלריה" כתבה על כך שטריני וסוזאנה (אותן אני מאוד מאוד אוהבת) פולשות לארצות הברית ועכשיו מלמדות גם את האמריקאיות סטייל מהו. הכל טוב ויפה, אבל האם אתם גם שמים לב למשהו מוזר בתמונה שבחרו?

נכון! מבית השחי הפוטוגני של סוזאנה מבצבצת רצועה של השמלה!! ובעיתון התמונה אף גדולה ומפלילה יותר. אפילו אני התפדחתי בשבילה...

איפה מתחבא בלוג האופנה של נורית בת יער?

נורית בת יער, מי שהייתה במשך 26 שנה עיתונאית האופנה של "ידיעות אחרונות" מתחזקת בלוג אופנה כבר 8 חודשים שבו היא כותבת על "תולדות הסטייל". מישהו ידע את זה? לא. למה? בגלל שהבלוג מתחבא בתוך האתר של "חגיגות ה100 לתל אביב" שפועל בחסות עיריית תל אביב. אם לא הייתי מגיעה לאתר הזה במקרה, בשביל לחפש חומר לעבודה שאני כותבת, סביר להניח שלא הייתי שומעת עליו בחיים.

הבלוג עצמו שופע באינפורמציה די מעניינת. אני אישית הכי אהבתי את הכותרת של הפוסט הזה:



לכל הפוסטים - לחצו כאן.

מה חוץ מזה? שמעתם על די.ג'יי אם? זה קטע שאדם שניצל פעמיים מהתרסקות מטוס מת בסופו של דבר מאוברדוז. סתם חבל לי בשביל ניקול ריצ'י. היא בטח עצובה.