פרמיירה

מכל האנשים שכיבדו בנוכחותם את הפרמיירה של 'סקס והעיר הגדולה 2' בניו יורק, הכי אהבתי את האואטפיט של קנדיס בושנל. היא בעצם נראית כמו קארי בראדשו:

ואפילו יש לה לק כחול באצבעות של הרגליים!

וונסה ווליאמס:

בקי ניוטון:


ההיא שבגדה באד ווסטוויק:

וויטני. חמודה.


לייזה מינלי:


והבנות:


אחרי שצפיתי בסרט הבנתי שני דברים:
1. נראה לי שאני היחידה שנהנתה מהסרט. כאילו, ממש. במיוחד אהבתי את הקטע שעשו את סמנתה מכורה לספר של סוזן סאמרס, זאת הייתה ממש הברקה בעייני. נו, אז בסדר, כל העלילה באבו דאבי לא ממש מציאותית, אבל זה היה הרבה יותר מצחיק מברידג'יט ג'ונס בתאילנד, תאמינו לי.
2. אי אפשר להמלט מזה: אני מירנדה. במשחק הזה, שבו כל אחת (או אחד) חושבים למי מסקס אנד דה סיטי הם הכי דומים? אז אני מירנדה. נו, לפחות אני מזדהה עם דמות שיש לה תואר במשפטים מהרווארד.

וזהו. בזאת סיימנו את הדיונים על הסרט הזה ומעכשיו אני אניח לו ולא אזכיר אותו יותר בבלוג. אלא אם כן תתעקשו ;)

חממו טורנטים

כי אתמול שודר הפרק של "תרגיע" עם האיחוד של סיינפלד ואומרים שהוא היה פשוט גאוני

**ועוד עדכון חשוב:**
יש פרק חדש (וממש טוב!) של The City


לצפייה ישירה, לחצו כאןןןן

גם היא במעצבות

בין האוהלים הלבנים של שבוע האופנה בניו יורק, הסתובבה לה גם אהובתינו וויטני פורט שהעלתה בפעם הראשונה בחייה תצוגת אופנה למותג שלה - "Whitney Eve". גו וויטני!

למרות שהבגדים שלה ממש חביבים, הדבר היחידי שדיברו עליו , הוא שלורן לא באה!! לא יפה. הנה כמה מהעיצובים:





מסתבר שזאת לא הקולקצייה הראשונה שהיא מכינה, והקולקצייה הנוכחית, כבר נמכרת בחנות המקוונת kitson.
אבל האמת היא שאני קצת לא מבינה מי קהל היעד של בגדי וויטני. מצד אחד, הם קצת יקרים מדי בשביל שכל מעריצה מתבגרת של the city תוכל לרכוש אותם לעצמם (מה שנאמר, מחירים לא "עממים" - 200 דולר לטוניקה, 300 דולר לשמלה).
מצד שני, אני לא יודעת אם הם מספיק מרגשים בשביל להיחשב לסוג של אופנת עילית. מצד שלישי, היא בכל זאת מציגה בשבוע האופנה. בואו פשוט נסכם: גו וויטני, סבבה?

לב העיר

בסוף השבוע האחרון לקחתי על עצמי פרוייקט מיוחד: להשלים את כל הפרקים של the city, כי די הזנחתי את התוכנית הזאת באמצע וזה ממש לא מתאים לי!

(לצפייה ישירה בכל הפרקים לחצו כאן).

"the city", למי שלא יודע, היא סדרת הספין-אוף של "דה הילס", שעוקבת אחרי החיים והעבודה החדשה של וויטני בניו יורק במחלקת יחסי הציבור אצל דיאן פון פירסטנברג. אז מצד אחד, תמיד אהבתי והערכתי מאוד את וויטני. עוד מהפרקים הראשונים של "הילס" כל מישהו עם טיפת בינה בקודקודו היה יכול לשים לב שבזמן שלורן מתנהלת ברמה של כיתה טיפולית, וויטני היא זאת שמתקתקת עניינים, מקבלת קידום, טסה לחו"ל, מתקדמת בין עבודות ומראה שהיא בחורה רצינית. מזלה של לורן שיש לה כזאת חברה שדואגת לה ומושכת אותה כל הזמן למעלה.
אבל מצד שני, כל זה טוב ויפה בשבילה. צופת הטלוויזיה הממוצעת (משמע, אני) - דווקא רוצה את הכיתה הטיפולית! וכמה שיותר ממנה! כאילו, היה לי הרבה יותר כיף לראות את לורן נעלבת מאנשים עם שמות כמו ג'ן באני, רבה עם היידי, יוצאת למסיבות ואוכלת במסעדות מאשר את וויטני מבצעת עוד משימה בצורה פשוט מושלמת.
בכל מקרה, דווקא אחרי הפרקים הראשונים חשבתי שכן יהיה כיף כי הביאו אנשים שהם לכאורה מעניינים. אבל רק לכאורה. כי בעצם כל אחד מהם כל כך שקוע בדימוי של עצמו עד שזה ממש מעייף.
אוליביה למשל, באה עם כל נתוני הפתיחה בשביל להפוך לדמות החביבה עליי: מדובר בניו יורקרית עשירה מעדות בלייר וולדורף, ואפילו יש לה סייד קיק! היה לי ממש מאכזב לגלות שבניגוד לאחותה הדמיונית והמוצלחת, לבחורה הזאת אין טיפת תחכום בהתנהגות שלה, ובאופן כללי - היא קוץ בתחת.


יש את ארין, שהיא הנערה ה"משוחררת-בוהמיינית-מאגניבה", אבל משום מה היא בוחרת לצאת רק עם לוזרים. ועוד במקביל! עוד חברה היא אלי, דוגמנית עם פנים היסטריות שמתעקשת להישאר עם חבר בוגדני ואידיוט, שאין לי שום מילה אחרת לתאר אותו חוץ מ - asshole.
ולסיום ישנו כמובן ג'יי, החבר של וויטני, שהדפוס שלו הוא תמיד אחיד: קודם לאכזב את אותה או להתנהג באדישות, אחר כך להבין שהוא עשה טעות, ולסיום לפצות אותה במחווה מרגשת.

וויטני וג'יי

ארין

אלי ואדם

לסיכום, זאת סדרה חמודה, כן? זה שלא שאני אפסיק חס וחלילה לראות אותה. אבל היא פשוט לא מספקת את הסחורה. טוב, לא את הסחורה שאני רגילה אליה לפחות. אחרי כל הדרמה של "הילס", פשוט התרגלתי לסף ריגוש מסויים! (נ.ב- נכון שזה מרגש שהיידי וספנסר סוף סוף התחתנו כמו שצריך?!)
בכל זאת, היה רגע אחד יפה בפרק האחרון שראיתי. רואים בו וויטני מדוכאת, ואז דיאן פון פירסטנברג ניגשת אליה ואומרת לה: "מערכת היחסים הכי חשובה שיש לך בחיים היא מערכת היחסים עם עצמך, כי לא משנה מה יקרה, את עצמך תמיד יהיה לך".


כל כך נכון. זה על החיים.