איי לאב יו, ג'מה מילי

כשהייתי בלונדון, הלכתי לתערוכת העיצוב Tent London (שגם כתבתי עליה לבלוג של ערוץ 8 - כאן), והיו שם הרבה דברים מהממים, אבל המציגה שמצאה חן בעייני במיוחד לא הייתה מאיירת בשם ג'מה, שהציגה בחלל של בוגרי אוניברסיטת קינגסטון לעיצוב. פרוייקט הגמר שלה היה מגזין אופנה שאת כולו היא איירה פשוט מקסים. אז ג'מה מילי (אם זה בכלל השם האמיתי שלך, באתר של הבוגרים קוראים לך ג'מה קוק) , אני אוהבת אותך. תעשי לי עיתון!

זה האתר, הבלוג, והטאמבלר שלה. תהנו.

החלפות

אחותי הגדולה היא, בגדול, אישה מאוד חכמה. אבל למרות שהיא עובדת בתור אנליסטית נראה לי שבחשבון פשוט היא לא משהו. כשהייתי אצלה בלונדון עשינו החלפות: אני נתתי לה קרדיגן של זארה והיא בתמורה נתנה לי מוקסינים של BALLY.

וזה לא שהיא לא יכולה להרשות לעצמה לקנות קרדיגן בזארה, כן? אפילו הלכתי איתה לחנות הגדולה שלהם באקספורד סטריט אבל היא לא מצאה שם שום דבר שמצא חן בעיניה. בעקשנות ראויה להערכה היא החליטה שהיא רוצה רק את הקרדיגן שלי.
מצד שני, אולי אני לא נותנת לה מספיק קרדיט. אני ממש אהבתי את הקרדיגן שלי (הוא מאוד חמוד ופרקטי. וגם הכי התלהבתי מעצמי אחרי שראיתי שגם לקיארה יש אחד כזה) ועם המוקסינים מצד שני... לא יודעת. הם נראו ממש מתאימים כשהלכתי איתם בלונדון אבל פה בארץ אני אף פעם לא מוצאת את הזמן הראוי ללכת איתם. מה אתם חושבים?

זה הקרדיגן האבוד:

חזרתי

פיזית אני במשרד עכשיו אבל הראש עדיין ממש, אבל ממש לא כאן.

לונדון, לונדון, לונדון - דיווחים ועדכונים

היה כיף, עוד לא נרגעתי...

קודם כל, יצא לי להיות שם בדיוק באותו שבוע שבו ליידי גאגא ביקרה בעיר, ואם לשפוט לפי העיתונים ברכבת, הדבר הכי חשוב לעשות כל בוקר הוא לברר מה היא לובשת היום. אין, האישה הזאת פשוט הורסת אותי! בגלל שהיא באנגליה, היא חשה צורך להסתובב בכל מקום עם ספל תה! פשוט היסטרי:

אחר כך היא גם הגיעה עם הספל להופעה בטלוויזיה:


נכון, היא אולי לא הבן אדם הכי קומניקטיבי בסביבה, אבל אני חושבת שבסך הכל היא יצאה שם די חיננית. ומאוד מצחיקה!

עוד דבר ששמתי לב אליו, הוא שבכל המקומות מכרו את הספר הזה:

"מה אודרי הייתה עושה? מדריך על-זמני לחיים מלאי חן וסטייל". בהתחלה ממש רציתי לקנות אותו, אבל אחרי זה החלטתי שלא כדאי, כי תמיד כשאני קוראת ספרים כאלו, שהם מעין מדריכים לחיים, אני לוקחת אותם נורא ברצינות! אני זוכרת שלפני כמה שנים קניתי את הספר של פאריס הילטון, "וידוייה של יורשת", וממש לקחתי אותו קשה! כל כך הוקסמתי מהחוקים שהיא כתבה שם, ולקח לי הרבה מאוד זמן להבין שסביר להניח שהיא סתם המציאה אותם בשביל להיות מצחיקה ואפילו היא בעצמה לא מתנהגת כמו שהיא מייעצת להתנהג. (ללכת לישון רק אחרי שלוש בלילה ולא להתעורר לפני עשר בבוקר? לא משהו שקל להתמיד בו).
אבל עכשיו כמובן, אני מתחרטת שלא קניתי אותו, כי אני ממש רוצה לדעת מה אודרי הייתה עושה! נראה לי שאני אזמין אותו באמאזון. אין ברירה.


עדכון: הספר ביידי! נחמד.