סתם ועוד סתם מכאן ומשם

אני יודעת, לא כתבתי פוסט נורמלי כבר הרבה זמן, והצטברו אצלי הרבה דברים שרציתי לשתף, אז קבלו פוסט מרוכז במיוחד:

1. לעצלנים ועצלניות, האתר style list הוא אתר חדש של AOL שמתעסק באופנה, ולצד התוכן המקורי שלו מרכז לינקים לחדשות מאתרי אופנה אחרים לפי קטגוריות כמו טרנדים, שיער וסלבס, כך שבדיקה אחת ביום אמורה להשאיר אתכם פחות או יותר בעניינים. כמובן שאני נמשכתי במיוחד לעמוד שמציג את העורכות של האתר. כולן בנות. אני כבר מדמיינת את הימים שלהם במשרד, מריסה היא המעצבנת. בטוח. לעזאזל, רק התמונה שלה מעצבנת אותי.
המעצבנת בפינה השמאלית למטה:



2. fifi lapin הוציאה ספר! אני לרצות! בדמיוני אני יושבת בסלון המעוצב שלי ומניחה בעדינות את הספר שלה יחד עם הספר של טוד סלבי על שולחן הקפה ליד זר הסחלבים. אז עד שזה יקרה, בואו נתחיל בלקנות את הספר (או לקבל? יש לי יום הולדת עוד שבועיים, רמז דק, רמז דק).




3. אני די אוהבת את כל מסע היחצ"נות של הסרט "לאכול, להתפלל, לאהוב" עם ג'וליה רוברטס. אין לי מושג איך בדיוק תרגמו לקולנוע את כל הקטעים הארוכים בספר בהם היא עושה מדיטציות, רואה את אלוהים וכל השיגעון הזה, אבל בינתיים מתפרסמות כל מיני כתבות ברוח הספר כמו הכתבה הזאת ב"אל" על עצות יופי הוליסטיות ואני מאוד מאוד בעד.

4. אם דב צ'רני בעצמו אומר את זה לניו יורק מגזין, זה כנראה סופי: אף אחד לא רוצה להיות יותר היפסטר. ספרו את זה
ל"העיר". לי יש בעיות אחרות עם האיש, כמו למשל שהוא מטרידן מיני סדרתי ובוחר את העובדים לפי המראה החיצוני שלהם, אבל נו, לפחות יש לו אג'נדה אקולוגית וזה גם משהו.

5. והנה משהו שבאמת יעסיק אתכם השבוע, הטמבלר home sweet home. זהירות, מדובר באחד הטמבלרים הממכרים (כשחושבים על זה, איזה טמבלר לא ממכר?). זאת פלטפורמה נהדרת , רק תמונות. למות על זה.


שבוע טוב!

נערה חפרנית

עכשיו זה רישמי: ג'ני הקטנה היא-היא הפרזנטורית של Material girl, ליין האופנה המשותף של מדונה ולורדס:

אני חייבת לציין שטיילור מומסן מטרידה אותי, אבל ממש. אני רואה אותי ובא לי להתחבא מתחת לכיסא.
האמת היא שלפני שבוע בערך ראיתי את הסרט The runaways (מהמם!) וכל הסרט חשבתי איך לא ליהקו את הפרחולה הקטנה לתפקיד שרי קורי. אם יש תפקיד שתפור עליה זה זה: בלונדינית, בת 16, שמנסה לחפות על חוסר הבטחון שלה עם יותר מדי מייק אפ, רוצה לשיר ומתלבשת זנותי. הכי טיילור מומסן! אבל לא. דווקא דקוטה פנינג. טוב, האמת היא שאני אהבתי אותה (המיזנתרופ לא) אבל שנינו הסכמנו שקירטסין סטיוארט בתפקיד ג'ואן ג'ט הייתה מעולה.

הנה שתיהן בסרט:


הלהקה האמיתית:


ושימו לב טוב טוב למחוך הזה ששרי קורי לבשה בשנת 75, כי הוא דומה דמיון מדהים לאואטפיט שג'ני לובשת בקליפ שלה ושל ה"להקה" שלה - The Pretty Reckless



אלוהים, היא כזאת קלישאה הילדה הזאת, הייתי מצפה ממדונה ליותר. מצד שני, כנראה שמה שהיה חשוב באמת בליין הזה הוא הבאזז והאטטיטיוד, והתשובה לשאלה למה עשו אותו מסתתרת בשם המותג עצמו. אחרת, לא היו טורחים להסתיר את הבגדים כל כך טוב במודעה.

טוב, מה זה כנס הבלוגרים המטורף הזה בפירנצה?

גם קיארה, גם bryanboy וגם sea of shoes? איזה מפגש פסגה! אני ממש לא מבינה מה קורה שם, אבל בשבוע האחרון כולם מפבלשים תמונות מהממות מפירנצה, מאיזה כנס שקר כלשהו של בלוגרים. ממה שהבנתי, הכנס בחסות אתר הקניות און-ליין luisaviaroma, אז אל תתפלאו שלא הזמינו אתכם...

לא יודעת מה יש לי

אבל בזמן האחרון אני ממש מחבבת את קייטי הולמס, ואתם חייבים להבין שבשבילי זה ביג דיל כי אני שונאת את קייטי הולמס! שנאתי אותה כשהיא שיחקה את ג'ואי פוטר בדוסון קריק, שנאתי אותה כשהיא התחילה לצאת עם טום קרוז, לעזאזל אני אפילו שונאת את השם קייטי. אה, וגם את סורי.
אבל בזמן האחרון, משהו השתנה. אני חושבת שזה התחיל אחרי שקראתי שהיא הולכת לגלם את ג'קי קנדי, או אולי אחרי שראיתי את התמונה הזאת וחשבתי לעצמי, וואלה, דווקא חמודה.

אז יש כמה דברים שהייתי רוצה לאמץ ממנה (למרות שכבר נסייתי ללבוש פעם בויפרנד ג'ינס מגולגל. נראיתי נמוכה ושמנה. אבל מי יודע, אולי כשמודדים משהו בפעם השנייה הופכים לקצת יותר סלחנים?).




אולי אני אמדוד שקית מהרמס?



כמובן שעל כל אאוטפיט טוב יש גם אאוטפיט רע, וזה בסך הכל משמח אותי כי אז אני מרגישה שהשנאה היוקדת שפיתחתי אל קייטי, שמבוססת כמובן מחקרית ומדעית, היא מוצדקת לחלוטין.

הנה היא למשל, בשיק הצעקה האחרונה מבני ברק:


מעמיסה


עם רובו-בעל, בשילוב די סתמי בין שמלה ונעליים:


שלא לדבר על זה שהיא תמיד עם אודם חום דוחה כזה, הכי של בנות מאה. נו די, מספיק עם השליליות. גם ככה חם מדי ללבוש ג'ינס.

המעצב מת, יחי הבלוגרית החדשה

מכירים את זה שסלבירטאיות חושבות שאם הן אוהבות להתלבש, אז הן יכולות להיות מעצבות אופנה? חלק לא ממש עושות את זה טוב (ע"ע לינדזי לוהאן) וחלק קצת יותר טוב (המממ... אין לי כרגע דוגמא). ואם בשנה האחרונה בלוגריות אופנה הפכו לסוג של סלבריטאיות (אחרי הכל, הן ממלאות את השורות הראשונות בתצוגות אופנה), אז ההיגיון אומר שאין שום סיבה שהן לא יוכלו להפוך למעצבות אופנה גם! ההבדל היחיד הוא שאולי הבלוגריות ממש יידעו מה הן עושות.

כך מצאו את עצמן 4 בלוגריות מעצבות תיקים ל-COACH:


במסגרת שיתוף הפעולה הזה פנתה החברה ל4 בלוגריות וביקשה מהן לעצב את התיקים, אני חייבת להודות שלפחות 2 מהן לא ממש הכרתי קודם. karla's closet:


Cupcakes and Cashmere (הכי אהבתי את התיק הורוד שלה):



What Is Reality Anyway:



ואחרון חביב, The Glamourai:

BLUR

קיילי מינוג מפארת את השער החדש של ELLE הבריטי בתמונה מטושטשת, מוזרה, חלומית ומקסימה. פשוט וקיילי. (אני חושבת שגם הכותרת גאונית). אגב, אתם מכירים את זה שאתם שומעים מיקס של שיר ואוהבים אותו יותר אפילו יותר מהמקורי? אז זה מה שהיה לי בזמנו עם השיר הזה של קיילי- Come into my world . אני מאוד אהבתי לשמוע אותו רק במיקס הזה של פישרספונר. אני לא יודעת למה, אבל כששומעים אותו בזמן ריצה/הליכה/וואטאבר, אתם פתאום מרגישים שאפילו הזיעה וכל הג'יפה שלכם, הם בעצם מאוד סקסיים!

ובמעבר חד מאוד, ויקטוריה בקהאם מציגה על השער של 'ווג' גרמניה: גבות!

בא לי לצעוק אני פרחה

אני לא יודעת למה, אבל אני חשה צורך להתנצל על תדירות הפיבלושים הנמוכה שלי בזמן האחרון. האמת היא שזה בגלל שאני עובדת ממש הרבה, מה שבמקום מסויים דווקא משמח אותי, אבל לצערי זה פשוט לא משאיר לי זמן לכתוב או יותר גרוע - להתעדכן! האספקט החיובי היחיד של מחסור בזמן פנוי, הוא שנמנע ממני לצלול עמוק מדי לתוך עולמה המעוות של הטרקטור האנושי מעיין חודדה, בצורה שממש תזיז לי אם מעיפים אותה או לא. בעצם, זה כן מזיז לי. אני ממש מקווה שלא יתנו לה שום שער (לא, אפילו לא במעריב), שלא יזמינו אותה לשום השקה, לשום תכנית אירוח, בבקשה בבקשה בבקשה שלא יתחילו לעבוד על חיקויים שלה בכל תוכניות המערכונים למיניהן, כי אני אקיא מזה. בואו פשוט נשכח שזה קרה.

בימים בהם כולם סביבי חולים, הימים מתישים וכרגע זה נס שאני לא מעולפת איפשהו בדרך למיטה, יש מישהי שאני חוזרת אליה כל לילה, והיא מנחמת אותי. קוראים לה קיארה (Chiara, ותודה לאנונימי החמוד שעזר לי עם הדקדוק), היא גרה במילאנו, והיא פשוט בחורה כלבבי. לא, אין לה סגנון אינדי-אורבני-קז'ואלי, נהפוך הוא. מדובר בסוג של פרחה: היא יותר מדי שזופה, יש לה שיער בלונדיני חרוך, היא מעין שילוב של LC ורותם סלע, היא זונת מותגים, חולת תיקים ויותר מדי מתאימה צבעים. תחזיקו אותי, אני עוברת פה girl crash אמיתי!!
קיארה-לורן-רותם, מתחזקת את הבלוג the blonde salad, שמתעד את החיים שלה במילאנו עם החבר החתיך שלה (לפעמים הם גם מצטלמים חצי ערומים, אל תתנו לזה להטריד אתכם), את הנסיעות שלהם, ואת האובססיה שלה לתיקים, במיוחד למספר הדגמים הרב של בלנסיאגה, אותם יש לה בערך במיליון צבעים שונים:

בכחול:


באדום:


בלבן:


בשחור:


בוורוד (רשימה חלקית):


עוד כמה תמונות. הפעם היא גיוונה עם תיק של מיו מיו, הנעליים של מארק ג'ייקובס:




את החולצה הזאת ממש אהבתי, כי היא כמובן פראפרזה על זאת:


זהו, אין לי מה לומר עוד חוץ מכנסו, כנסו. מדובר בבלונדינית שתאיר גם את היום הקשה ביותר שלכם. באחריות.

איפה מתחבא בלוג האופנה של נורית בת יער?

נורית בת יער, מי שהייתה במשך 26 שנה עיתונאית האופנה של "ידיעות אחרונות" מתחזקת בלוג אופנה כבר 8 חודשים שבו היא כותבת על "תולדות הסטייל". מישהו ידע את זה? לא. למה? בגלל שהבלוג מתחבא בתוך האתר של "חגיגות ה100 לתל אביב" שפועל בחסות עיריית תל אביב. אם לא הייתי מגיעה לאתר הזה במקרה, בשביל לחפש חומר לעבודה שאני כותבת, סביר להניח שלא הייתי שומעת עליו בחיים.

הבלוג עצמו שופע באינפורמציה די מעניינת. אני אישית הכי אהבתי את הכותרת של הפוסט הזה:



לכל הפוסטים - לחצו כאן.

מה חוץ מזה? שמעתם על די.ג'יי אם? זה קטע שאדם שניצל פעמיים מהתרסקות מטוס מת בסופו של דבר מאוברדוז. סתם חבל לי בשביל ניקול ריצ'י. היא בטח עצובה.